ההפגנות בהונג קונג – ל-Firechat תפקיד מרכזי

כתבה מאת עומר כביר, כלכליסט.

כשמיכה בנאוליאל (Micha Benoliel) הסתובב בשבוע שעבר ברחובות הונג קונג, הוא זכה ליחס ששמור לסלבריטאים בכירים. כמעט בכל מקום שבו עבר עצרו אותו עוברי אורח, בירכו אותו והודו לו.

בנאוליאל הוא לא כוכב פופ אלא מפתח אפליקציית פיירצ'ט (Firechat), שמסוגלת לנהל שיחה קבוצתית ללא צורך בחיבור לרשת. יכולת זו הפכה אותה לכלי תקשורת מרכזי בהפגנות נגד המשטר הסיני שסוחפות את הונג קונג בשבועות האחרונים.

בנאוליאל, מייסד ומנכ"ל הסטארט-אפ אופן גרדן (Open Garden) שעומד מאחורי פיירצ'ט, תכנן רק לעצור בהונג קונג לטיסת קונקשן בדרך לפגישות בסין. ואולם כשהוא הגיע לעיר המחאה הגיעה לשיאה, וכך גם השימוש באפליקציה שפיתח, ובנאוליאל החליט לעקוב מקרוב אחר האירועים. נישא על גלי התהילה והעניין שעוררה פיירצ'ט, הוא כבר חולם על הפיכת הפלטפורמה שעליה היא מבוססת למהפכה הגדולה הבאה של הרשת. "אנחנו מאמינים שזוהי לידתו של אינטרנט מסוג חדש".

Micha Benoliel

"פיירצ'ט מאפשרת למפגינים, שסובלים מקריסת הרשתות הסלולריות וחוששים שהממשלה תסגור את האינטרנט, להמשיך ולדבר ביניהם", הוא מסביר את ההצלחה בהונג קונג, שמאות אלפים מתושביה הורידו את האפליקציה. "ניתן ליצור דרכה חדרי שיחה של אלפי אנשים, ולא צריך להכיר את כולם כדי לתקשר ולהפיץ מסרים ומידע. זה מאפשר לשפר את הארגון והתיאום של המחאה".

בניגוד לשירותי מסרים מיידיים כמו ווטסאפ, הנשענים על חיבור לרשת, פיירצ'ט לא עושה שימוש בשרת מרכזי כדי להעביר את התכתובות בין המשתמשים. במקום זאת היא יוצרת רשת אד הוק בין סמארטפונים וטאבלטים סמוכים בעלי יכולות WiFi ובלוטות', ומאפשרת לבעליהם לנהל שיחות קבוצתיות. באירועים צפופים, כמו הפגנות, ניתן ליצור דרך האפליקציה רשת שנפרסת על פני עשרות ומאות מטרים.

מעבר ליכולותיה הבסיסיות של פיירצ'ט, הפופולריות שלה בהונג קונג הובילה את אופן גרדן להגיב בזמן אמת לצרכים של המפגינים. "כשהרבה אנשים משוחחים ביניהם בזמן משבר, יהיו אנשים שיפרסמו דיסאינפורמציה במטרה להטעות אחרים. אז יצרנו מנגנון של חשבונות מאושרים המשמשים כתבים, מורים, מובילי דעה ואקטיביסטים, כך שהם ייחשבו למקור מידע אמין".

"הופתענו כשאנשים התרגשו מפיירצ'ט"

בנאוליאל, יליד צרפת, הקים את אופן גרדן לפני שלוש שנים עם שותפו סטניסלב שלונוב, המכהן כסמנכ"ל טכנולוגיות. השירות הראשון של החברה אפשר לשתף את חיבור הרשת בין המחשב, הסמארטפון והטאבלט. "הרעיון היה שאם המחשב לא מצליח להתחבר ל-WiFi הוא ינסה להתחבר דרך הטלפון, ולהפך", אומר בנאוליאל. בתוך שנתיים זכתה הפלטפורמה של אופן גרדן ליותר מ-5 מיליון התקנות, אבל המייסדים לא היו מרוצים מקצב האימוץ.

"רצינו ליצור אפליקציה שתזכה לשימוש בהיקפים רחבים יותר", נזכר בנאוליאל. "ידענו שמסרים מיידיים הם כיוון טוב, ויצרנו את פיירצ'ט כדי להדגים את הפוטנציאל של הטכנולוגיה. מאוד הופתענו כשאנשים כל כך התרגשו ממנה".

האפליקציה ניסתה לפנות לפעילים פוליטיים מלכתחילה?

"ידענו שפיירצ'ט תוכל לשמש בהתאספויות גדולות, אבל האפליקציה היתה אמורה להיות בידורית. רק אחרי שהשקנו אותה במרץ שעבר וסטודנטים בטייוואן התקינו אותה כשהממשלה איימה לסגור את האינטרנט, הבנו שיש לה פוטנציאל עצום במצבים כאלה".

איך המחאה בהונג קונג השפיעה על החזון שלכם לעתיד?

"האירועים הדגימו את הכוח של הטכנולוגיה, והראו איך אנחנו סוללים את הדרך לאינטרנט יותר מבוזר. אנחנו מאמינים שזו ההתחלה של רשת שתהיה מורכבת מתת־רשתות שפועלות עצמאית ומתחברות זו לזו בעת הצורך. ההערכות הן שבעוד ארבע שנים יהיו בשוק 6 מיליארד סמארטפונים, לעומת מיליארד כיום. ספקיות מובייל לא ישקיעו בחיבור כל המכשירים האלו, אך בעזרת הפתרון שלנו אנשים במקומות כמו אפריקה והודו יוכלו ליהנות מיכולותיה של הרשת גם בלי חיבור קבוע".

"נסייע באיתור מוצרים שהלכו לאיבוד"

פיירצ'ט ניתנת כיום להורדה בחינם, ובנאוליאל מצהיר שבכוונת החברה להשאיר אותה כזאת. "ניצור הכנסות בעזרת מכירת רישיונות שימוש בטכנולוגיה שלנו למפתחים. אם משחק מובייל פועל על טאבלט שאין לו חיבור סלולרי או גישה ל-WiFi, והשחקן נמצא בסמוך למכשיר מחובר, הטכנולוגיה שלנו תאפשר לבעל הטאבלט המנותק לשחק. המשחק יוכל להציג אז פרסומות מעודכנות או לאפשר רכישות בתוך האפליקציה, ואנחנו נוכל לקחת עמלות. אנחנו כבר מנהלים מגעים עם מפתחי אפליקציות משחקים ורשתות פרסום".

איך תושפעו מהגעת האינטרנט גם למוצרים שלא היו מחוברים אליו עד כה, כמו בגדים ומוצרי חשמל לבית?

"אנחנו פותחים רשתות שלמות בפני יצרני מכשירים בתחום האינטרנט של הדברים והמחשוב הלביש. לאחרונה חתמנו על שיתוף פעולה עם יצרן של תג שאפשר להצמיד לתיק או לאופניים, שמשדר אות כאשר המשתמש מודיע שהם הלכו לאיבוד. אם עובר ליד המוצר מכשיר עם היישום שלנו, האות הזה יועבר לרשת, וכך הוא יוכל להגיע לבעלים של החפץ הנעלם".

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

• "מבחינת סין, אין סיכוי שהשאיפה של תושבי הונג קונג תתממש"
• הונג קונג: האולטימטום לפינויים מחר אינו מרתיע את המפגינים
• דיווח: סין מפיצה נוזקה שמרגלת אחרי סמארטפוני המפגינים בהונג קונג

קרדיט תמונה: Lewis Tse Pui Lung / Shutterstock.com

כתבה מאת עומר כביר, כלכליסט.

האקר, שטוען שפרץ לשירות הגיבוי בענן הפופולרי דרופבוקס, מאיים לחשוף את הפרטים האישיים, שמות המשתמש וסיסמאות של כמעט 7 מיליון ממשתמשי השירות. ואולם, בדרופבוקס מכחישים ששרתיהם נפרצו וטוענים שמדובר בסיסמאות שנגנבו בכלל משירותים אחרים.

פירסם עד כה פרטי 400 משתמשים

אמש (ב'), פורסמו באתר Pastebin, המאפשר פרסום תכנים בצורה אנונימית לחלוטין, מספר הודעות ובהן לכאורה כ-400 שמות משתמש וסיסמאות לדרופבוקס. ההאקר האנונימי אמר עוד כי מדובר רק ב"טעימה", וכי יש לו מיליוני סיסמאות. הפוסטים גם פורסמו מחדש בקהילת רדיט, שם זכו לתפוצה רחבה. לפי טענות החברים בקהילת רדיט, אמיתות הפרטים נבדקה ואומתה, והסיסמאות אכן אפשרו גישה לדרופבוקס.

ההאקר פנה לקוראים בבקשה לתרומות דרך המטבע הוירטואלי ביטקוין על מנת להמשיך ולפרסם את הנתונים. “הנה עוד קובץ של חשבונות דרופבוקס פרוצים מפריצה מאסיבית של 7 מיליון חשבונות", הוא כתב. “עוד יפורסמו בקרוב, תמשיכו להראות את תמיכתכם".

בדרופבוקס אמרו בתגובה לדיווחים שהשירות בכלל לא נפרץ. “שמות המשתמש והסיסמאות הללו נגנבו משירותים אחרים, ונעשה ניסיון להשתמש בהם בכניסה לחשבונות דרופבוקס", נמסר מהחברה. “כבר זיהינו מתקפות אלו ומרבית הסיסמאות שפורסמו בוטלו לפני זמן מה. שאר הסיסמאות בוטלו גם הן". מכיוון שגולשים רבים משתמשים באותה סיסמה במספר שירותים ואתרים, לאחר כל פריצה בה גם נחשפים פרטי משתמש וסיסמאות האקרים מנסים להשתמש במידע על מנת לחדור לשירותים אחרים. לכן כה חשוב שלא להשתמש באותה סיסמה – במיוחד כאשר שלפני כחודש, האקרים רוסים גנבו מאגר של 1.2 מיליארד סיסמאות ממספר חברות בינלאומיות.

הדיווחים הראשונים על הפרצה הופיעו רק הבוקר (ג'), ובשלב זה עדיין לא ברור האם אכן מדובר בסיסמאות שנגנבו מדרופבוקס עצמה, מאפליקציית צד ג' שעובדת עם השירות, כפי שהיה בפריצה לסנאפצ'ט, או אפילו בסיסמאות שנגנבו משירות שאינו קשור כלל לדרופבוקס. בהתחשב בכך שמאגר הסיסמאות של דרופבוקס מוצפן, ספק אם ההאקר אכן הצליח לפרוץ לשרתי החברה.

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

• דליפת חשבונות גוגל: 100 אלף סיסמאות בלוגי WordPress אופסו 
• Passible: טבעת מקוונת ששולטת בכל הסיסמאות שלכם
• לך תזדהה: הפיתוחים שיחליפו את הסיסמאות בכניסה לאתרים

כתבה מאת נרי ג'ונסון, כלכליסט.

"קוראים להם פה באדטנדר, 'budtender'. כמו ברמן, רק של צמחים", מספר דניאל (31), יהודי־אמריקאי עם משפחה בישראל. "אלה חבר'ה צעירים, בעיקר צעירות, בנות אטרקטיביות שמפלרטטות איתך כחלק מהעבודה. הן מאחורי הדלפק, ועל המדפים נחים הצמחים, יפים, מסודרים, כל אחד עם פתקה ובה שם הזן וההשפעה. זה גורם ל'היי' נפשי, זה ל'היי' פיזי, זה מרגיע, זה נותן אנרגיה. על מדף אחר את רואה סוכריות, עוגיות וחמאה, כולם עם מריחואנה ועם אחוז החומר הפעיל בתווית. הכל מואר, נקי, הכי טבעי. בביקור הראשון שלי עמדה בתור אשה בת 50. הכי נורמלי בעולם".

דניאל מעשן מריחואנה מגיל 18. הוא ביקש לא לפרסם את שמו המלא כי הוריו, שחיים בארץ, לא יודעים על ההרגל שלו והוא לא רוצה להתחיל להסביר. גם קשה להסביר את מה שקורה כרגע בקולורדו.

המדינה השלווה ושופעת הנופים המרשימים עשתה ב־2012 היסטוריה כשתושביה החליטו, בהצבעה ישירה על הצעת חוק, להתיר את השימוש במריחואנה ולהפוך אותה לחוקית, מוסדרת ומפוקחת. החנויות הראשונות למכירת מריחואנה "למטרות פנאי" נפתחו בינואר השנה, וכל אדם מעל גיל 21 יכול לרכוש את הסם באין מפריע. חוק דומה עבר במדינת וושינגטון, שם החנויות הראשונות נפתחו לפני שלושה חודשים.

"בדנבר הן צצות בכל פינת רחוב", מספר יוני, ישראלי תושב העיר שמכיר את תופעת 600 אלף מעשני המריחואנה בה, לפי נתוני אוניברסיטת קולורדו. "מעשנים עכשיו בכל מקום, ואיפה שאסור לעשן אוכלים סוכריות מריחואנה, וזה נראה הכי נורמלי בעולם".

ארצות הברית נמצאת בשיאו של ניסוי חברתי מהפכני. במרכזו שתי המדינות שעברו לגליזציה. הדרמה תתעצם בעוד שלושה שבועות, ב"בחירות אמצע הקדנציה" שבהן אזרחי ארצות הברית מצביעים לקונגרס ולסנאט – ולהצעות חוק אזוריות. בלא פחות מ־25 מדינות, מחוזות וערים תיערך ב־4 בנובמבר הצבעה על הצעות חוק שקשורות בהתרת מריחואנה. באורגון, אלסקה, וושינגטון הבירה וב־14 ערים במישיגן יצביעו על הצעה ללגליזציה מלאה, כמו בקולורדו. בקליפורניה ובשורת מחוזות במיין, מישיגן וניו מקסיקו יצביעו על החלת מדיניות "אי־הפללה" – המרת עונשי המאסר על החזקת מריחואנה בקנס כספי. בפלורידה ובאי גוּאַם יצביעו על התרת מריחואנה רפואית. אמריקה עוברת מהפכה, וככל שבוחנים אותה מקרוב כך היא נראית מפתיעה, נרחבת וגורלית.

מעמדו החוקי של הקאנביס בעולם. להגדלה לחצו על התמונה

נס כלכלי במערב

אלה המספרים: ביממה הראשונה למכירת המריחואנה בקולורדו דווחו הכנסות של מיליון דולר. עד סוף יולי המכירות עברו את ה־300 מיליון דולר, והכניסו למדינה כ־37.5 מיליון דולר במסים ואגרות.

במושגי הכלכלה האמריקאית זהו סכום צנוע, פחות משתי אלפיות מתקציב מדינת קולורדו, שעומד על כ־24 מיליארד דולר. אבל המספרים מזנקים מדי חודש, ובקצב מפעים. ביולי היקף המכירות כבר היה כפול מבינואר. הערכה עדכנית של לשכת המסחר של קולורדו צופה עד יולי 2015 לפחות 190 מיליון דולר בהכנסות ממסים. לפי מכון המחקר "מרכז קולורדו לחוק ומדיניות", המדינה גם חוסכת עד 40 מיליון דולר בשנה עקב הירידה במספר ההליכים המשפטיים על אחזקת מריחואנה. כמעט רבע מיליארד דולר בשנה וחצי, זה כבר מרשים.

בוושינגטון מכירות הקנביס החלו ביולי, ומזנקות מדי חודש: ביולי הן הכניסו למדינה 3.2 מיליון דולר במסים, ובספטמבר המסים כבר הוערכו ביותר מ־12 מיליון – 300% בחודשיים. וכל זה מתרחש חרף מגבלה ייחודית: שוק הקנביס החוקי מתנהל כיום במזומן בלבד, כי חברות האשראי בארצות הברית עדיין לא סולקות עסקאות מריחואנה. גם גוגל, פייסבוק וטוויטר לא מאפשרות לפרסם מודעות שקשורות בסם.

ההערכות העדכניות לגבי הענף כולו, של המריחואנה הרפואית ומריחואנת הפנאי יחד, מדברות על הכנסות של 2.6 מיליארד דולר בכל ארצות הברית ב־2014. לפי הערכות, אם יוסרו כל המגבלות החוקיות, הענף יגלגל כ־10 מיליארד דולר בשנה, כמעט כמו ענף הקפה בארצות הברית שנאמד ב־11 מיליארד דולר, ויכניס לממשל 3 מיליארד דולר במסים. הערכה נועזת יותר, של אתר האינטרנט Marijuana Investor News, מדברת על שוק של סמים, מוצרים ושירותים נלווים שיכול לגלגל 60 מיליארד דולר.

בינתיים קולורדו חווה את אחת השנים הטובות שלה: האבטלה צללה באוגוסט ל־5.1% אחרי שבאמצע 2013 עמדה על 6.8%. לפי עיריית דנבר, הפשיעה האלימה בבירה ירדה בתקופת ינואר־אוגוסט ב־9% לעומת ינואר־אוגוסט 2013, עם ירידות משמעותיות בפריצות, מקרי שוד, תקיפות מיניות ורציחות.

אלה שהזהירו מהפיכת קולורדו למדינה של נרקומנים ועבריינים שותקים. מושל קולורדו ג'ון היקנלופר שהתנגד ללגליזציה אמר באחרונה בראיון לסוכנות רויטרס: "נראה שהאנשים שעישנו לפני הלגליזציה הם גם אלה שמעשנים עכשיו. אם זה המצב, זה אומר שהשינוי היחיד הוא שעכשיו יש לנו מערכת פיקוח מסודרת, ודרך להשאיר את הכסף במדינה".

פרצה את הדרך: המריחואנה הרפואית

הסוחרים מסתערים על דנבר

מאות חנויות, חממות ומעבדות נראות כמו בועה. אבל היזמים טוענים שזו בקושי ההתחלה

"מבוגרים לרוב יותר מופתעים כשהם שומעים במה אני עובד", אומר בשיחת טלפון מדנבר ג'יי ג'יי סלטקין, פעיל מוכר בקהילה היהודית בקולורדו, בוגר בית הספר היוקרתי למינהל עסקים וורטון, ובעבר אנליסט בבנק ההשקעות האמריקאי הפרטי ליין, ברי ושות' ומייסד חברת ההשקעות הפרטית JJVentures. לפני חצי שנה סלטקין עבר לענף חדש וצומח. הוא מנהל הפיתוח העסקי במעבדות TEQ לבדיקת מריחואנה.

מעבדות TEQ הן דוגמה לאחד ממאות העסקים החדשים שצצו השנה בדנבר. זו חברה שבודקת את שיעור החומר הפעיל במריחואנה לעישון ובמוצרים שמכילים קנביס. הבדיקות מחויבות בחוק.

"אני מגיע מתחום המימון", סלטקין אומר. "בשנים האחרונות ניהלתי כמה עסקים קטנים בדנבר, זה היה נחמד, אבל חיפשתי הזדמנות חדשה בתחום מתפתח. הלגליזציה יצרה את ההזדמנות. היום הרבה אנשי עסקים צעירים כמוני מצטרפים לתעשייה. את תמצאי פה צעירים מ'אמריקה התאגידית' שעד אתמול לא היו קשורים לקנביס, והרבה צעירים. יש לי חברים שעברו לעבוד בגידול או מכירה".

התכונה שסלטקין מתאר כבר כונתה בתקשורת האמריקאית "The Green Rush", "הבהלה לירוק", תזכורת לבהלה לזהב ששטפה את אזור קולורדו באמצע המאה ה־19. אז, גילויי זהב משכו רבבות אמריקאים, שבתוך שנים מעטות רוקנו את המכרות. כעת הנהירה שוב בשיאה: מספר החנויות ובתי המרקחת לקנביס בקולורדו עלה מ־24 ביום הראשון ללגליזציה ליותר מ־500, מהן 360 בדנבר. יותר מ־11 אלף רישיונות עבודה בתחום חילקה המדינה – קרוב למספר מכונאי הרכב בקולורדו. אלה רישיונות לעבודה באחד מארבעת סוגי העסקים העיקריים בענף: חממות גידול, מעבדות בדיקה, מפעלים לייצור מאכלים ותכשירים עם קנביס, וחנויות. החודש יוענקו עוד כמה אלפי רישיונות. רבים ממקבליהם הם צעירים עד גיל 35, ובהם כאלה שנפגעו כלכלית במשבר של 2008.

בספטמבר גם נערך בדנבר יריד התעסוקה השני שמוקדש לענף הקנביס. ליריד הראשון במרץ הגיעו 1,200 אנשים, מהם כשליש מחוץ לקולורדו, שהתחרו על 150 משרות. ביריד השני הוצעו 500 משרות. בעיר פורטלנד שבמיין, שבה הצביעו בשנה שעברה על לגליזציה, נערך ביוני כנס שהוקדש למריחואנה רפואית.

"אני מעריך שבקרוב נתחיל לראות את התאגידים הגדולים נכנסים לענף, אבל כרגע יש כאן פוטנציאל עצום לאיש הקטן שרוצה להתחיל עסק. זו תקופה מעניינת ומרגשת", סלטקין אומר.

ונראה שהתאגידים כבר מתחילים להתעורר. בספטמבר סוכנות הידיעות בלומברג דיווחה שאיש העסקים מספר 1 בעולם, וורן באפט, מפגין עניין בענף החדש: חברת ההנדסה קיוביק דיזיין שבבעלות קבוצת ברקשייר האתאוויי של באפט הפיצה אלפי עלוני פרסומת שפונים למגדלי הקנביס בקולורדו, וושינגטון וקליפורניה, המובילה בתחום המריחואנה הרפואית. החברה, שמתמחה בבניית מפעלים מתקדמים ומרכזים לוגיסטיים, מציעה להשכרה שטחי חממה בתוך האנגרים מרובי־מפלסים. מברקשייר האתאוויי לא נמסרה תגובה לפניות מבלומברג ומהעיתון "דנבר פוסט".

"אני גר בקולורדו כל חיי, ואני רואה פה שינוי עצום. זה לא רק השינוי הכלכלי, אלא העובדה שפעם היה סביב הנושא טאבו, והיום כולם מדברים על זה. אנשי עסקים מתבדחים על מריחואנה בפגישות, נכדים מדברים על מריחואנה עם הסבתות שלהם, שגדלו על התפיסה שמריחואנה היא השטן. זה פשוט מדהים".

הגראס מגיע לבורסה

עשרות הנפקות ותריסר קרנות הון סיכון ממחישות את האמונה הגדולה בענף הזעיר

מאות החנויות, החממות, המעבדות, הזנים והיצרנים הם רק קצה הקרחון. הסימן האמיתי לסערה העסקית בקולורדו הוא בואם של האנשים שמזוהים עם צמיחה מהפכנית: משקיעי הון סיכון ויזמים.

"זו התעשייה הכי מבטיחה בארצות הברית", אומר לנו סטיב דיאנג'לו, נשיא קרן ההשקעה החלוצית לתחום הקנביס ArcView Group. דיאנג'לו, מייסד בית המרקחת הגדול בעולם לקנביס רפואי Harborside Center בקליפורניה שמשרת 100 אלף חולים, הוא סלבריטאי־לגליזציה ותיק. הוא ניצח במאבקים משפטיים מתוקשרים, והתראיין לכתבות וסרטים דוקומנטריים על מריחואנה.

"כשהקמנו את ArcView לפני שש שנים היינו 14 אקטיביסטים שרצו לקדם אג'נדה. היום אנחנו 300 אנשי עסקים שהביאו מהבית בין עשרות למאות אלפי דולרים כדי לקדם את התעשייה. משקיעי הקנביס של 2014 נמצאים פה לא בשביל הפוליטיקה אלא בשביל הכסף. יש להם מה להפסיד, אבל הם רוצים להרוויח את הכסף שפעם הלך לקרטלי הפשע המקסיקניים".

מאז 2010 קבוצת ArcView השקיעה יותר מ־14 מיליון דולר ב־28 חברות בתחום המריחואנה, בהן חברות לייצור אריזות, מוצרי עישון, חברות לניהול חממות וגם סטארט־אפים כגון האתר למימון המונים של מיזמי קנביס wecanna.com.

לצד ArcView הוקמו עד כה יותר מעשר קרנות להשקעה בעסקי הקנביס, ובהן קרנות הון סיכון קטנות וקרנות נאמנות שמשקיעות במניות של חברות קנביס. יותר מ־30 חברות כאלה הונפקו בארצות הברית, רובן המוחץ בשוקי OTC (ראשי תיבות של המילים "מעבר לדלפק") שבהן נסחרות מניות זולות במיוחד ומסוכנות להשקעה. כמה חברות קנביס הספיקו בשנים האחרונות להנפיק, להיסחר, לקרוס ולהיעלם.

קרן הנאמנות המובילה בתחום הקנביס היא Mentor Capital, שמנהלת סכום צנוע של כ־25 מיליון דולר שמושקעים בשורת חברות, פרטיות ומונפקות. משקיעי הקרן ראו מתחילת השנה עלייה של 157%, כולל זינוק הרפתקני של 2,000% שהחל בינואר ותוקן בצלילה חדה בסוף מרץ. באתר CannabisSativa.Co שעוקב אחרי הענף רשומות יותר מ־350 חברות בורסאיות ותיקות שהחלו להציע שירותים עסקיים, מחקריים ושיווקיים לעסקים מענף הקנביס.

החברה הבולטת ביותר בענף הקנביס העולמי היא GW, יצרנית תרופות זעירה מבריטניה ששנה וחצי לאחר הנפקתה נסחרת בבורסת נאסד"ק לפי שווי של מיליארד וחצי דולר. ל־GW יש מוצר אחד: סַטִיבֶקס, תרופה מבוססת קנביס לטיפול בטרשת נפוצה. התרופה משווקת כיום ב־23 מדינות ובהן ישראל. מכירותיה עומדות על כ־25 מיליון דולר בשנה. זהו פירור לעומת מכירות של יותר מ־4 מיליארד דולר לקופקסון של טבע, אבל בינתיים מניית GW בוערת: היא עלתה בכ־70% מתחילת השנה ובכ־700% מאז הנפקתה באמצע 2013. "אני מאמין שתעשיית התרופות כולה תיכנס לתחום הקנביס", דיאנג'לו אומר.

עוד תופעה חדשה היא כנסי השקעות של ענף הקנביס. "לפני שנה הם היו נתפסים כדבר הזוי. היום זו המציאות", אמר בכנס המשקיעים הגדול Weedstock מרגנו אלן ברוכשטיין. ברוכשטיין, אנליסט ומנהל השקעות ותיק, ייסד לפני כמה שנים את 420Investor, חברת ניהול השקעות לענף הקנביס. בכנס שלו השתתפו עשרות מנכ"לי חברות קנביס צעירות ומאות משקיעים ומתעניינים. מנכ"ל ArcView טרוי דייטון אפיין באחת מהרצאותיו בכנס את משקיעי הקנביס החדשים: רובם בייבי־בומרז, ילידי שנות החמישים והשישים שלקראת פרישתם לגמלאות רוצים להשקיע בתחום מבטיח, שגם מתחבר לתרבות הנגד שהכירו בנעוריהם. "כל יום יותר אנשים מבינים שזו התעשייה הגדולה הבאה ו'מניחים את ההימורים' שלהם עכשיו", אמר דייטון בהרצאה. בסוף החודש הוא ישתתף בעוד כנס להשקעות בקנביס, Cannabis Business Summit שמו. שלושה כנסים בשם הזה כבר מתוכננים לשנה הבאה.

"לעולם לא יהיה עוד חלון הזדמנויות כמו בשנים הקרובות", דיאנג'לו מסכם באופטימיות. "תעשיית הקנביס היתה במחתרת לאורך כל שנות עולם העסקים המודרני. עכשיו, כשהיא יוצאת, איפה שלא תסתכלי תמצאי הזדמנויות".

מחתונות עד ביטוח

יזמי הקנביס בקולורדו מנסים להמציא מחדש את הכלכלה הישנה

מוקדם לומר אם באמריקה צומחת הכלכלה הגדולה הבאה או בועה זמנית. או שתיהן. אבל נכון להיום, היכן שלא מסתכלים אכן מוצאים יוזמות קנביס.

לדוגמה, בענף התיירות: בעונת הסקי האחרונה קולורדו חגגה שיא היסטורי של 12.6 מיליון תיירים, 10% יותר מחורף 2013-2012. התיירים ממלאים את המדינה גם בשאר השנה. בכתבה ב"גרדיאן" הבריטי מתוארים יחידים וקבוצות שמצטלמים ליד חנויות קנביס בדנבר, או נכנסים אליהן ויוצאים במבט המום.

במדינה צצות גם חברות תיירות ייחודיות רבות עם שמות כגון "Travel High" ו"Colorado Green Tours", שמציעות חבילות נופש שכוללות מלון ידידותי למעשנים – מלונות רשאים לאסור עישון בחדרים, כרטיסים לפסטיבלי קנביס, ייעוץ ברכישת מריחואנה מקומית ואף רכישת הסם עבור התייר. ב"בוסטון גלוב" פורסם באחרונה שכמה עיירות סקי בקולורדו ממצבות את עצמן כידידותיות במיוחד למעשני מריחואנה. ב־20 באפריל 80 אלף בני אדם חגגו בפארק סיביק בדנבר את פסטיבל "יום המריחואנה".

ענף אחר לגמרי שהקנביס משנה הוא חתונות: באחרונה חברת האירועים Buds and Blossoms (ניצנים ופריחות) זכתה לכותרות נרחבות בארצות הברית הודות לחתונות הקנביס שהיא מארגנת, עם סידורי פרחים שמכילים צמחי קנביס ואוכל וכיבוד שמכילים את החומר הפעיל בסם.

"אנחנו מגישים זנים שונים בשלבים שונים של החתונה", אמרה בראיון ל"גרדיאן" הבריטי מייסדת החברה בק קופ. "הזן סַטִיבַה הוא כמו כוס קפה, הוא מעורר אותך וגורם לאופוריה, אז אני נותנת אותו בהתחלה. אינדיקה מרגיע, אז אני אשים שוקולדים עם אינדיקה בשקית שמקבלים ביציאה. חלק חשוב בעבודה הוא למצוא אולמות שמתירים עישון מריחואנה, וכשאני לא מוצאת אני שוכרת לימוזינה שתשמש מעין חדר עישון פרטי. הפוליטיקה סביב הסם משתנה כל שבוע, מה שהופך את העבודה למאתגרת במיוחד".

האתגר הזה סייע לעליית עוד תחום מקצועי חדש: ייעוץ משפטי, רגולטורי וביטוחי בתחום הקנביס. מתחילת השנה לא פחות מ־80 חברות ביטוח באמריקה החלו לשווק ביטוחים לענף, ורבות מהן קמו במיוחד לשם כך, וקוראות לעצמן בשמות כגון All Green Insurance ו־MarijuanaInsurance.net.

גם ענף הלימודים מרים ראש, עם שורת מכללות ובתי ספר למבוגרים שמוקדשים ל"מקצועות הקנביס", מציעים תוכניות הכשרה מקצועית וקורסים מקוונים ונושאים שמות כגון Cannabis University או Cannabis Training Institute. כמה חברות כאלה גם הספיקו לקרוס.

"אצלנו כל הקורסים נסגרו חודשיים מראש", אומר לנו ד"ר אסים ספאל, דקאן אוניברסיטת אוֹקְסטרדם בקליפורניה, שידועה כ"מכללת הקנביס הראשונה באמריקה". אוקסטרדם, שנפתחה ב־2007 כמשרד קטן שהעניק הכשרות לעובדי ענף המריחואנה הרפואית, משתרעת כיום על 3,000 מ"ר ועומדת לפתוח קמפוס נוסף בדנבר. "מגיעים אלינו הרבה עורכי דין ורופאים שכנראה רוצים לעבור לתחום המריחואנה", ספאל אומר.

איך זה קרה

על הקלות הבלתי נתפסת של הלגליזציה, והקלות הנתפסת עוד פחות של פקודת הסמים המסוכנים

יש מי שרואים במפץ המריחואנה האמריקאי צעד טבעי לגמרי, כמו ביטול "תקופת היובש" בארצות הברית. בתקופת היובש, בשנים 1933-1920, אחזקת אלכוהול נחשבה פשע חמור. באופן אירוני הקנביס, שהוצא מהחוק רק ב־1937, היה אז חוקי.

"וכעת הוא יחזור להיות חוקי, הודות לשנים שתנועת הלגליזציה הקדישה להסברה", אומר לנו סטיב אליוט, תושב וושינגטון ועורך בכיר במגזין האינטרנטי Toke Signals ובאתר Hemp News, שמוקדשים לסיקור הקנביס באמריקה. "גם האינטרנט והתקשורת הפתוחה עזרו", הוא אומר, "לאורך דורות הממשלה שלטה במידע על קנביס, מימנה מחקרים שהוכיחו שהוא מזיק וקברה מחקרים על היתרונות שלו. אבל היום כל מי שלא התנסה במריחואנה בעצמו מכיר מישהו שמשתמש, וקרא על זה. המידע גלוי ומופץ בקלות. כבר אי אפשר לשקר לאנשים".

אליוט מסביר שאת השינוי הוביל הקנביס הרפואי – סם מריחואנה לכל דבר, שבכמה מדינות בעולם נמכר כמשכך כאבים לחולים במחלות סופניות. לארצות הברית הקנביס הרפואי הגיע ב־1996. קליפורניה היתה הראשונה להתיר אותו, עוד מדינות הצטרפו, ובמדינות אחרות החלו להפחית בהדרגה את העונשים על אחזקת מריחואנה.

אבל ללגליזציה המוחלטת שעליה הצביעו ב־2012 בקולורדו ובוושינגטון, ושנכנסה לתוקף השנה, איש לא ציפה. "האקונומיסט" כינה אותה "תקדים חוקתי לא רק לאמריקה אלא לעולם כולו" – מאחר שרשמית המריחואנה אינה חוקית באף מדינה בעולם. גם בהולנד היא זוכה להעלמת עין, אך רשמית היא אסורה בחוק. רק בקולורדו ובמדינות וושינגטון היא הפכה לענף כלכלי מוסדר ומפוקח.

"כרגע זה דומה למצב של נישואים חד־מיניים בארצות הברית. במדינה אחת זה חוקי לגמרי, וברגע שחוצים את הגבול זה הופך לטאבו מוחלט", אומר לנו ג'ושוע קאהן, עובד בבית מרקחת למכירת מריחואנה רפואית בעיר וושינגטון הבירה, שממתינה במתח להצבעת הלגליזציה המלאה. "אני יודע על הרבה משפחות שעברו לקולורדו כי אחד מבני המשפחה זקוק למריחואנה להקלה על כאבים, אבל הרישיון לא מקנה לו כמות מספיקה. זה אבסורד".

"אבל עכשיו הפוליטיקאים מתחילים לראות בקנביס מקור הכנסה, מה שאומר שבקרוב הוא יהיה נגיש יותר לכולם", אליוט מוסיף, "אנחנו נראה פוליטיקאים מקדמים אינטרסים של עסקי מריחואנה פרטיים על פני מריחואנה רפואית מסובסדת, כדי שכספי המסים לא יחמקו להם בין האצבעות".

אפילוג: מה הלאה

עתיד הקנביס באמריקה תלוי בין מהפכת לגליזציה לקטיעת הניסוי

המפץ העסקי הזה מתרחש כולו בתוך תקופת מבחן שיכולה גם להיקטע. אולי אפילו בן לילה. המריחואנה עדיין מופיעה בפקודת הסמים המסוכנים של החוק האמריקאי, וכפי שהתובע הכללי של ארצות הברית אריק הולדר הסביר באוגוסט 2013, משרד המשפטים של ארצות הברית העניק אישור מיוחד לחוקי הלגליזציה הפנימיים במדינות, אך שומר את הזכות לפעול בעתיד נגד עבירות מריחואנה בכל רחבי ארצות הברית – גם בקולורדו וושינגטון.

גם מושל קולורדו היקנלופר, שבעצמו יעמוד לבחירות בנובמבר, עדיין אומר שהוא אישית מתנגד למהלך שאותו אישרו 55% מאזרחי מדינתו, וגם התובע המחוזי של דנבר מיץ' מוריסי התבטא נגד הלגליזציה. מתנגדי לגליזציה אחרים גם נוהגים להבליט דיווחים על אנשים שהגיעו לקולורדו בעקבות "הזהב הירוק" והפכו לחסרי בית אחרי שלא מצאו עבודה בתחום, או על מקרי פריצה לחנויות מריחואנה. "זה רק עניין של זמן עד שיירו במישהו", מוריסי אמר בפברואר.

אבל דעת הקהל בארצות הברית אינה בהכרח עם המתנגדים. בסוף יולי פרסם "הניו יורק טיימס" סדרת מאמרי מערכת תחת הכותרת: "בטלו את חוק היובש, שוב". המאמרים, בחתימת "צוות העורכים", קוראים ללגליזציה של המריחואנה בכל רחבי ארצות הברית, ומפרטים את המצב החוקי הנוכחי, את מה שידוע על היתרונות הבריאותיים של קנביס ועל ההצלחה של הניסוי בקלורדו, ואת מה שהם מגדירים "מעצרים לא מוצדקים". באוקטובר פורסם ב"אובזרבר" הבריטי סקר שלפיו 84% מהבריטים סבורים שהמלחמה בסמים נכשלה, ולא תצליח לעולם. 52% מהנשאלים בסקר תמכו ב"ניסוי מצומצם" בבריטניה של לגליזציה בסגנון קולורדו. כ־5% העידו שהם נוטלים סמים.

"עד כה למדנו מעט מאוד", אמר פרופ' מארק קליימן, מומחה למדיניות ציבורית באוניברסיטת UCLA בקליפורניה בראיון לרשת MSNBC. "הלגליזציה תגרום גם להרבה דברים רעים, אבל הם לא יקרו כל כך מהר, ואלה לא המקרים הטרגיים המעטים שהתקשורת המקומית מבליטה".

"השורה התחתונה היא שכל הסכנות שחששו מהן לא התממשו, וכל הדברים הטובים שקיוו להם קרו", מסכם סלטקין. "דנבר לא מתמוטטת, מסוממים לא מציפים את הרחובות. הפשיעה יורדת. העבירות של נהיגה תחת השפעת סמים פוחתות. יש לנו עוד עבודה, לדוגמה בהבטחת האיכות של מריחואנה במאכלים. אבל התעשייה מתקדמת בכיוון הנכון. אני מאמין שכל עוד קולורדו תמשיך להוות דוגמה חיובית, כך התהליך הזה ימשיך בארצות הברית ובעולם כולו. כולם צריכים להסתכל על קולורדו ולראות איך עושים את זה נכון".

"אני מאמין שהבחירות לנשיאות ב־2016 יהיו הראשונות שבהן שני המתמודדים המובילים ינקטו לכל הפחות גישה של אי־מעורבות בנוגע ללגליזציה, אם לא יותר מזה. בעיקר אחרי שהנושא יגיע השנה להצבעה בלפחות חמש מדינות", אומר לנו אריק אטליירי, פעיל בלובי למען לגליזציה NORML. "כרגע נראה שהילארי קלינטון תדבק בגישה הפדרלית השמרנית. בנוגע לרפובליקנים, ראינו מועמדים אפילו כמו הסנטור רון פול, שכבר הביע תמיכה באי־הפללה ובמתן חופש החלטה למדינות".

"הלגליזציה תעבור בקליפורניה, תגיע לאורגון ולנבאדה ותתפשט לחוף המזרחי", מתנבא דיאנג'לו. "זה עניין של מעט זמן. כמה? אני נותן לזה עד 2020, אולי 2021".

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

לקריאה נוספת

השקת הדור הרביעי תעמיד את חברות הסלולר במבחן

ישראל 2014: העשירון העליון מחזיק ב-67.3% מההון הכללי

קרידט תמונה: cannabis lab via shutterstock

קרדיט תמונה: Medical Marijuana via shutterstock

קרדיט תמונה: Marijuana garden via shutterstock

כתבה מאת עומר כביר, כלכליסט.

אפל ניפצה את התחזיות: בסיוע מכירות אייפון חזקות רשמה ענקית הטכנולוגיה הכנסות של 42.12 מיליארד דולר במהלך הרבעון הפיסקאלי הרביעי של 2014 – כך לפי הדו"ח הרבעוני שפרסמה החברה הלילה (ב'). מדובר בעלייה של 12% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. תחזיות אנליסטים צפו לחברה הכנסות של 39.85 מיליארד דולר.

גם בשורת הרווח היכתה אפל את התחזיות, עם רווח של 1.42 דולר למניה, לעומת תחזיות לרווח של 1.31 דולר למניה. הרווח הנקי עלה ב-13.3% ל-8.5 מיליארד דולר, מיליארד יותר מבשנה שעברה.

השקה מצויינת לאייפון 6

לנתונים היפים אחראים עלייה בשולי הרווח מ-37% ל-38%, ויותר מכך ההשקה המוצלחת מאוד של האייפון 6 והאייפון 6 פלוס. עם 10 מיליון מכשירים שנמכרו בסוף השבוע הראשון של השקת המכשיר, אפל מכרה 39.3 מיליון אייפונים בסך הכול במהלך הרבעון – 1.3 מיליון מכשירים יותר מתחזיות האנליסטים ועלייה של 16% לעומת הרבעון המקביל בשנה שעברה. עם זאת, יש לציין כי רבעון זה כולל רק כשבוע של מכירות מדגמי האייפון החדשים, וההשפעה האמיתית של האייפון 6 והאייפון 6 פלוס על מאזן החברה תורגש היטב רק ברבעון הבא.

מכירות האייפדים של החברה ממשיכות לאכזב, והסתכמו ב-12.3 מיליון יחידות בלבד, צלילה של 13% לעומת הרבעון המקביל בשנה שעברה ונמוך יותר מתחזיות האנליסטים שצפו מכירות של 13 מיליון מכשירים. נחמה קטנה יכולה החברה לראות במכירות מחשבי המק שצמחו בשיעור מפתיע של 21% ל-5.52 מיליון יחידות (בעוד שתחזיות האנליסטים צפו מכירות של 4.6 מיליון יחידות). ולמעריצי האייפוד: נגן המדיה ממשיך את שקיעתו הארוכה על תהום הנשייה, עם ירידה של 24% במספר המכשירים שנמכרו ל-2.6 מיליון יחידות בלבד.

60% מהכנסות החברה הגיעו הרבעון ממכירות בינלאומיות, כשלראשונה מזה זמן רב רשמה אפל גידול נאה באמריקה (17%) ובאירופה (19%). עם זאת, גידול של 1% בלבד במכירות בסין, אחרי כמה רבעונים רצופים של צמיחה חזקה, צריך להדליק נורת אזהרה.

"שנת הכספים 2014 תיחתם בספר השיאים, וכוללת את השקת האייפון הגדולה ביותר אי פעם", אמר מנכ"ל אפל, טים קוק, בהודעה לעיתונות. “עם חדשנות מדהימה באייפונים, באייפדים ובמקים החדשים שלנו, וכן ב-iOS 8 וב-OS X יוסמיטי, אנחנו מגיעים לתקופת החגים עם קו המוצרים החזק בהיסטוריה של אפל. אנחנו גם נרגשים מאוד לקראת השקת ה-Apple Watch ומוצרים ושירותים נפלאים אחרים ב-2015”.

הרבעון הראשון בשנה הפסיקלאית של אפל הוא לרוב גם המעניין והחזק ביותר של החברה. לרבעון זה צופה אפל הכנסות של בין 63.5 מיליארד ל-66.5 מיליארד דולר. מדובר בתחזיות שבצד השמרני ביותר יהוו עליה של יותר מ-16% לעומת הכנסות החברה ברבעון הפיסקלי הראשון של 2014, אז עמדו על 54.5 מיליארד דולר. שולי הרווח עתידים לעמוד על בין 37.5% ל-38.5% וההוצאות התפעוליות ינועו לפי התחזית בין 5.4 מיליארד ל-5.5 מיליארד דולר.

• מתחילים לשלם עם האייפון: אפל Pay יצא לדרך
• מה שאפל לא גילתה: באייפד החדש יש כרטיס SIM המאפשר דילוג בין הספקיות
• אייפד אייר 2: אפל מנסה לתקן טעות בת 20 שנה

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

Andrey Bayda / Shutterstock.com

תמונה: flickr, cc-by, appsforeurope

כתבה מאת אסף גלעד, כלכליסט.

הסתיו האחרון היה שופע במיוחד עבור קרנות ההון סיכון הישראליות, כאשר שותפי הקרנות הישראליות כרמל ומאגמה הכריזו על השקת קרנות חדשות ועל תחילת השקעה מהן. כרמל, קרן ההון סיכון הותיקה של שלמה דוברת ואבי זאבי, הודיעה על גיוס של 194 מיליון דולר לקרן רביעית ואילו מאגמה של מודי רוזן ויהל זילקה גייסה 150 מיליון דולר בתוך חודשים ספורים.

ולמרות זאת, חלקן של כלל קרנות ההון סיכון הישראליות במהלך הרבעון השלישי מעוגת ההשקעות בחברות הייטק ישראליות הולך ויורד. על פי סקר משותף של פירמת רואי החשבון KPMG סומך חייקין וחברת המחקר IVC, ברבעון השלישי של השנה נרשמה ירידה של 19% בהיקף ההשקעות בהייטק הישראלי ביחס לרבעון המקביל אשתקד ושל 14% ביחס לרבעון השני של השנה.

סך ההשקעות של הקרנות הישראליות הסתכם בכ-130 מיליון דולר. גם ביחס לשאר המשקיעים, חלקן של הקרנות הישראליות נותר נמוך והוא עומד על 19% מכלל עוגת ההשקעות, צניחה משמעותית בהשוואה לממוצע של 30% בשש השנים האחרונות. עם זאת, בשלושת הרבעונים הקודמים, ממוצע הנתח של הישראליות עמד על 16%.

אפשר לייחס במידה מסוימת את הצמצום בהשקעות הקרנות הישראליות למבצע "צוק איתן", אך ברבעון זה שאר הגופים המשקיעים בהייטק הישראלי דווקא הגדילו את השקעותיהן, בהם קרנות הון סיכון זרות, חברות טכנולוגיה זרות ומשקיעים פרטיים מישראל, מזרח אסיה וארה"ב. על פי הסקר, כלל עוגת ההשקעות בהייטק הישראלי ,שעמדה על 701 מיליון דולר, גדלה ב- 6% לעומת הרבעון השני של השנה, והיתה גבוהה בכ-29% מהיקף הממוצע לרבעון זה בשלוש השנים האחרונות. יחד עם זאת, מדובר ברבעון שקטן ב-24% ביחס לרבעון המקביל.

תחזיות אופטימיות

עופר סלע, שותף בקבוצת הטכנולוגיה של KPMG סומך חייקין משדר אופטימיות ביחס לגידול הכולל בהשקעות – ומייחס אותו לגאות בשוק ההון בארה"ב. "המשך האווירה האופטימית בשוק ההון האמריקאי ובנאסד"ק ממשיך להזרים הרבה חמצן לשוק ההון סיכון בעולם ובישראל. חלק ניכר מסך הגיוסים משוייך לחברות שנמצאות בשלב הצמיחה בהכנסות. רוב סיבובים אלו מובלים על ידי משקיעים זרים, כולל קרנות תאגידיות הן מארה"ב ומסין הבוחנות את ההשקעות גם מהבחינה האסטרטגית. התפקיד של קרנות הון הסיכון הישראליות נותר קריטי בשוק הטכנולוגיה המקומי והם אלו שמאפשרים לחברות בשלבים המוקדמים להגדיר את הפיתרון שלהן בצורה טובה יותר".

מנכ"ל IVC, קובי שימנה, מסכם גידול של 800 מיליון דולר מאז תחילת השנה בהיקפי הגיוסים. "עליה זו נובעת בעיקר מהזינוק במספר הסבבים של מעל 20 מיליון דולר ומהסכום המצטבר שגוייס בעסקאות אלה", אומר שימנה. "868 מיליון דולר גויסו בעסקאות גדולות של מעל 20 מיליון דולר, בשלושת הרבעונים הראשונים השנה, עליה של יותר מ-200% מסכום של 276 מיליון דולר שגויס בתקופה המקבילה אשתקד. המשמעות של המספרים היא ששלושה רבעים מהעלייה הכוללת בהיקפי הגיוסים השנה בהשוואה לשנה שעברה, נובעת ישירות מהון שמקורו בעסקאות גדולות", מסכם שימנה.

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

לקריאה נוספת

• YouAppi גייסה 3 מיליון דולר בהובלת קרן גלילות
• כרמל ונצ'רס גייסה 194 מיליון דולר לקרן חדשה
• Xplenty גייסה 3 מיליון דולר

כתבה מאת הראל עילם, כלכליסט.

לא כל המכשירים נולדו שווים: אל תסמכו על המחירים שאתם רואים באתרי הקניות. מחקר חדש של אוניברסיטת נורת'איסטרן מגלה כי אתרים נוהגים להעלות את המחיר בהתאם למכשיר ממנו גלשתם.

החוקרים השתמשו בצוות של 300 גולשים, שנעזרו בין השאר בכלי איסוף הנתונים של אמזון. הם בדקו את המחירים של שירותים ומוצרים ב-16 אתרי קניות מובילים בארצות הברית תחת מגוון של תנאים. כך למשל, הגולשים בדקו האם המחירים שונים בהתאם לשעה שבה מתבצע החיפוש, מנוע החיפוש שדרכו הגיע המשתמש, האם הוא מתבצע ממכשיר אנדרואיד, iOS או מחשב אישי, האם הוא רשום לשירות או לא, האם ביצע חיפושים דומים באתר או באתרים אחרים ועוד.

יקר יותר במובייל מאשר במחשב האישי

החוקרים אמרו כי הם מצאו עדויות לתמרון מחירים גדול במספר אתרי אינטרנט ידועים – שיכולים בין השאר להגיע לפערים של עד מאה דולר לרעת הגולש. הם התמקדו בעיקר בשוק התיירות, הידוע בכך שיש לו תמחורים מאוד דינמיים ולפעמים מסתוריים. עם זאת, הם ציינו כי התמרון הוא בדרך כלל נקודתי, ניסיוני ודרך של החברות ללמוד את השוק.

כך למשל, האתרים Orbitz ו-Cheaptickets נתנו מחירים זולים יותר על חדרי מלון למשתמשים רשומים. אתרים אחרים, כגון Expedia, Hotels, הום דיפו וטרווליסוטי תמרנו את תוצאות החיפוש כדי להציג מלונות ומוצרים יקרים יותר למשתמש, כאשר הום דיפו הציגו מוצרים יקרים יותר למשתמשים המבצעים חיפוש במובייל מאשר דרך מחשב אישי. אתר פרייסלין הציג למשתמשים שחיפשו עבור מלונות יקרים יותר מחירים גבוהים יותר עבור חלק מהמלונות.

במקרים אחרים, משתמשים שמחקו את קבצי קוקיז ואת היסטוריית החיפושים שלהם קיבלו הצעות זולות בעשרות דולרים לחדרי מלון וטיסות. פרופסור כריסטו וילסון, חלק מצוות המחקר, כתב: "אתה עושה חיפוש עבור מוצר ואתה מקבל תוצאות, אבל אתה לא יודע אם אתה רואה את כל המידע. יתכן ויש עוד הצעות או מחירים זולים יותר שמוסתרים. יש בעית שקיפות. האלגוריתמים האלו משתנים בתדירות גבוהה, ואתה לא יודע האם אנשים אחרים מקבלים את אותן תוצאות".

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

• גוגל Now תודיע לכם כשתעברו ליד חנות שמוכרת את מה שחיפשתם
• איביי פותחת את שעריה: הישראלים שקיבלו גישה למאגר המכירות הגדול
• שופינג בראש שקט: כך תקנו באתרים בלי לחשוש מהאקרים

תמונה: flickr, cc-by, deerkoski

במאמר אישי ונרחב שהתפרסם היום בביזנס וויק סיפר היום מנכ"ל אפל באופן נדיר על חייו כהומוסקסואל, נושא שמיעט לדבר עליו לאורך השנים, למרות שחי את חייו כהומו מחוץ לארון.

"כל חיי האישיים ניסיתי לשמור על רמה בסיסית של פרטיות, אני מנסה לא למשוך תשומת לב אישית אלי. אפל היא גם ככה אחת החברות שיותר ממקדות עניין בעולם, ואני מעדיף שהפוקוס יהיה על המוצרים וההישגים של החברה", אמר קוק בראיון, אך הוסיף כי לצד עובדה זו, הוא מאד מאמין באמירה של מרטין לותר קינג בדבר מחויבות האדם לחשוב על מעשיו לטובת שאר בני האדם.

"הגעתי להבנה שהרצון שלי בפרטיות עוצר אותי מלעשות משהו חשוב יותר, וזה מה שהביא אותי לכאן היום. במשך שנים שמרתי על פתיחות מול אנשים רבים לגבי הנטייה המינית שלי, מרבית הקולגות שלי באפל יודעים כמובן שאני הומו וזה לא משנה בשום מובן את היחס שאני מקבל מהם. כמובן, התמזל מזלי לעבוד במקום שמקבל בשמחה יצירתיות ומגוון אנושי, אך לא לכולם יש מזל כזה", כותב קוק.

"אני גאה להיות הומו"

"אף שמעולם לא נאלצתי להכחיש את הנטייה המינית שלי, לעולם לא דנתי בה באופן ציבורי, וזוהי הפעם הראשונה שאני עושה זאת. אז אני רוצה להיות ברור: אני גאה להיות הומו, ואני רואה בהיותי הומו כחלק מהמתנות הגדולות ביותר שניתנו לי על ידי אלוהים", כותב קוק.

"עובדת היותי הומוסקסואל העניקה לי הבנה עמוקה יותר של משמעות היותך חלק מהמיעוט, וסיפקה לי צוהר לאתגרים שעימם נאלצים קבוצות מיעוט להתמודד מדי יום. זה הפך אותי לאדם אמפתי יותר, ולאדם בעל חיים עשירים יותר. זה היה קשה ולא נוח בזמנים מסוימים, אך זה נתן לי את הכוח ואת הביטחון להיות מה שאני, ללכת בדרך שלי, ולהימנע מצרות אופקים", כותב קוק.

קוק עבר בשלב זה לאמירות ביקורתיות יותר. "העולם השתנה מאד מאז ימי כילד, ארה"ב מתקדמת לקראת שוויון בנישואין והדמויות הציבוריות שיצאו מהארון בגבורה סייעו לשינוי התפיסה במדינה והפכו את התרבות שלנו לסובלנית יותר. ועדיין, נותרו חוקים ברוב המדינות של ארה"ב המתירים למעסיקים לפטר עובדים על סמך הנטייה המינית שלהם. יש עדיין יותר מדי מקומות שבהם לבעלי בתים מותר לפנות דיירים רק בשל היותם גאים. אינספור אנשים, ובמיוחד ילדים, נאלצים להתמודד מדי יום עם התעללויות בגלל נטייתם המינית".

קוק כותב כי יש צורך בסובלנות ובשוויון לזכויות לקהילה הגאה. "אני לא מחשיב את עצמי אדם אקטיביסט, אבל אני מבין עד כמה הקורבנות של אחרים סייעו לזכויות שיש לי היום. כך, אם במקרה העובדה שמנכ"ל אפל הוא הומו יכולה לעזור למישהו או מישהי שמתקשה להתמודד עם הנטייה שלו או שלה, או לנחם את מי שמרגיש בדידות, או אולי מחזקת את אלה שמתעקשים על זכותם לשוויון – בשביל דברים כאלה שווה לי לוותר על הפרטיות שלי", מוסיף מנכ"ל אפל.

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

לקריאה נוספת

לנובו השלימה את רכישת מוטורולה מוביליטי

מדוע סמסונג רושמת הפסדים כבר ארבעה רבעונים ברציפות?

פאבלט הדגל של החברה, הנוט 4. מקור: Samsung

כתבה מאת ניצן סדן, כלכליסט.

HTC ציידה את מכשיריה האחרונים במטען מיוחד שפיתחה ביחד עם קוואלקום. הוא נשען על טכנולוגיה שמכונה Rapid Charge 2.0 והרעיון מאחוריה פשוט: לאפשר לכם לטעון את סוללת הסמארטפון במהירות רבה.

המטען החדש יעיל במיוחד ומאפשר לנצל יותר מהסוללה מהר יותר – ולהשיג בכך טעינה מהירה יותר ב-40% החברה הטייוואנית היא לא הראשונה שמשיקה טכנולוגיה שכזו: סמסונג כללה מטען מהיר בגלקסי נוט 4 ומוטורולה – בדרויד טורבו, סמארטפון הדגל שפיתחה עבור ספקית הסלולר ורייזון. המכשיר האחרון הוא כנראה המוביל בתחום: הדרויד טורבו מסוגל להיטען ל-50% תוך פחות מעשרים דקות.

זמן הסוללה הוא נתון חשוב מאוד עבור יצרניות המובייל – ולא רק משום שהוא משפיע משמעותית על חוויית השימוש עבור הצרכן. מדובר באחד הנתונים בהם כל סמארטפוני העילית שמבוססים על אנדרואיד מביסים את האייפון 6 והאייפון 6 פלוס. על אף שמערכת ההפעלה של אפל יעילה יותר ממתחרותיה בכל הנוגע למשאבי מעבד, היא עדיין לא הדביקה אותן בזירת זמן הסוללה. לחלק ממכשירי אנדרואיד ו-ווינדוס פון יש סוללות חזקות שמספיקות ליומיים-שלושה של שימוש רצוף. אפל יכולה רק לחלום בינתיים על זמן סוללה שכזה.

ואולם, ככל שהסוללה חזקה יותר, היא צריכה יותר זמן טעינה. הרעיון של HTC, מוטורולה וסמסונג פשוט: להשתמש בטכנולוגיה זמינה כדי להציג יתרון מורגש בתחום שעדיין לא הוצב בחזית המפרט של המכשירים המתחרים, בראשן אפל.

יש להניח שטכנולוגיות הטעינה המהירה יגיעו בשנה הקרובה אל כל מכשירי הדגל למיניהם ובעתיד גם אל מכשירי הביניים והדגמים המוזלים, עם המשך הצמיחה בעוצמת הסוללות.

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

המטען החדש של HTC, הטענה מהירה פי 40

כתבה מאת נמרוד צוק, כלכליסט.

יכולת התרגום הסימולטני הקולי של סקייפ מתקרבת למשתמשים: לאחר שהדגימה אותה באופן פומבי בסוף מאי האחרון, מיקרוסופט פתחה הבוקר (ג') את ההרשמה לגרסת ההדגמה של השירות, שככל הנראה תשוחרר עד סוף השנה. החברה עדיין לא פרסמה את מועד ההשקה המיועד לגרסת הבטא או הגרסה הסופית שתהיה זמינה לשימוש לקהל הרחב. גרסת הבטא מוגבלת כעת למחשבים אישיים וטאבלטים המריצים את ווינדוס 8.1 בלבד. בהמשך היא צפויה לתמוך בכל הפלטפורמות שבהן סקייפ פועלת, כגון ווינדוס 7, אנדרואיד, iOS, מק ועוד.

הכלי החדש, Skype Translator, אמור למלא את תפקיד המתורגמן ולגשר על פערי השפה באופן אוטומטי ובזמן אמת. הוא קולט את המשפט שנאמר במהלך צ'ט בשפה אחת, מתרגם אותה תוך כמה חלקיקי שניה לשפת הצד השני, ומקריין אותה תוך הצגת התרגום במקביל כטקסט על המסך.

ההרשמה היא דרך דף הפרויקט באתר מיקרוסופט. ההדגמה המקורית של מיקרוסופט אומנם כללה תרגום מאנגלית לגרמנית ולהיפך, אבל הגרסה הזמינה להורדה אמורה לתמוך גם בערבית, סינית, צרפתית, איטלקית, קוריאנית, רוסית, יפנית, פורטוגזית וספרדית. עדיין לא ידוע מתי תוסיף החברה תמיכה בעברית למערכת.

לפני כחצי שנה, מנכ"ל מיקרוסופט החדש סאטיה נאדלה הדגים את השירות בכנס re/code בלוס אנג'לס. החברה פיתחה את הכלי לאורך ארבע שנים, ובין השאר גם רכשה שנה לפני כן חברת התרגום הסימולטני Mobile Technologies. בספטמבר העלתה חטיבת המחקר של החברה סרטון הדגמה רשמי שמציג את יכולותיה. חברות טכנולוגיה אחרות עובדות על טכנולוגיות מתחרות – ספקית הסלולר היפנית NTT DoCoMo, לדוגמה, מציעה תרגום מאנגלית ליפנית מאז 2011, וגם גוגל עובדת על טכנולוגיה דומה, שכבר מוטמעת חלקית באפליקציות התרגום שלה ל-iOS ואנדרואיד.

הדגמת התרגום הסימולטני של סקייפ

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

כתבה מאת אופיר דור, כלכליסט.

חברת בזק ממשיכה במדיניות שדרוגי מהירויות האינטרנט האגרסיבית שלה. החברה הודיעה היום (א') כי היא תבצע שדרוג אוטומטי של הלקוחות הגולשים במהירות 40 מגה למהירות 100 מגה. במקביל בשבועיים הקרובים ישודרגו אוטומטית לקוחות הגולשים במהירויות 5 ו-10 מגה למהירות 15 מגה.

בזק מוסרת כי במסגרת התהליך ישודרגו מהירויות האינטרנט לחצי מיליון לקוחות. הלקוחות שישודרגו באופן אוטומטי יקבלו הודעה מבזק, ויוכלו לבקש להישאר בקצב הנוכחי שלהם.

חסר חשיבות אם לא תעדכנו את הספק

על מנת ליהנות מהשדרוג, יצטרכו הלקוחות להגדיל את מהירות הגלישה גם אצל ספק האינטרנט שלהם, צעד שכרוך ברוב המקרים בעלויות נוספות. השדרוג למהירות 100 מגה יעשה רק במקומות שבהם החברה יכולה לספק מהירות זו. בחודש פברואר דיווחה החברה כי היא יכולה לספק קצב של 100 מגה ל-60% מהלקוחות בלבד. אולם בחברה מבצעים שדרוגים טכנולוגיים שמטרתם להרחיב כל העת את מספר הלקוחות שיכולים לקבל 100 מגה.

בזק גם תפתח ללקוחות הגולשים ב-15 מגה את האפשרות לשדרג את מהירותם חינם ל-40 מגה. אולם שדרוג זה ידרוש מהם לפנות לחברה ולהחליף את המודם שמותקן בביתם. עבור לקוחות שכבר היום גולשים ב-100 מגה, יוזל במעט המחיר שהם משלמים החל מהשנה השנייה מ-129 שקל ל-119 שקל, כדי ליצור אחידות מחירים מול לקוחות ששודרגו מ-40 מגה.

בתחילת השנה עצר משרד התקשורת מהלך שדרוגים נרחב ואגרסיבי במיוחד מצד בזק, במסגרתו אפשרה החברה לכל הלקוחות בכל המהירויות לעבור ללא תוספת למהירות 100 מגה. המשרד טען אז כי בזק מנצלת את כוחה המונופוליסטי כדי למנוע כניסה של מתחרים חדשים במסגרת הרפורמה לפתיחת שוק התקשורת הקווית לתחרות.

במסגרת הרפורמה אמורות לחכור חברות מתחרות את תשתית בזק ולמכור על גביה חבילות אינטרנט ללקוח הסופי. במשרד טענו אז כי המהלך של בזק יפגע בכדאיות של המתחרים להיכנס לשוק כיוון שהוא יפגע במקדם הרווחיות הפוטנציאלי שלהם. לאחר שיוסר איום הרפורמה, טען המשרד, תוכל בזק להעלות מחירים. יציאת הרפורמה המדוברת אל הפועל נידחת שוב ושוב כבר מספר שנים.

במבצע הנוכחי בזק ממשיכה במדיניות השדרוגים, אך בצעדים מדודים יותר לכאורה כדי לא לעורר את התנגדות משרד התקשורת, שיכול לעצור את המהלך. לפי בזק, כ-30% מלקוחות החברה יגלשו בתום מהלך השדרוג במהירות 100 מגה ומהירות הגלישה הממוצעת של לקוחות החברה תעמוד על כ-35 מגה לעומת 24 מגה כיום.

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

לקריאה נוספת

• בזק: רק 60% מהמנויים יכולים לקבל 100 מגה
• לא עומדים בקצב: הבטחנו מהירות גלישה גבוהה, אל תבדקו אותנו
• בזק לא תורשה לגבות כסף מספקיות אינטרנט

מקור: יח"צ, עיבוד תמונה

כתבה מאת נמרוד צוק, כלכליסט.

האם המפתחים נוטשים את גוגל גלאס? תחקיר של רויטרס שפורסם אתמול חשף כי תשע מתוך 16 חברות שעבדו בשנתיים האחרונות על אפליקציות למשקפיים החכמים של גוגל חדלו מהעבודה על הפרויקטים – בשל חוסר עניין מצד קהל הלקוחות או בגלל מגבלות הפלטפורמה.

שלושה מפתחים נוספים מתוך הרשימה המשיכו לפתח אפליקציות למשקפיים, אבל נטשו את העבודה על פרויקטים לצרכנים פרטיים לטובת אפליקציות שמיועדות לשימושים עסקיים. ביוני האחרון השיקה גוגל תוכנית בשם "גוגל גלאס למקום העבודה" שנועדה לעודד פיתוח יישומים עסקיים, מהלך שעורר הערכות כי החברה מתכננת להשקיע את עיקר מאמציה בכיוון הזה ולא בשוק הצרכני, בעקבות תחזיות לא חיוביות לגבי סיכוי ההצלחה של המוצר בקרב משתמשים פרטיים.

"אם גוגל היתה מצליחה למכור 200 מיליון זוגות אז זה היה נראה אחרת. כרגע אין שם ממש שוק", אמר לסוכנות הידיעות מנכ"ל חברת המשחקים ליטל גאי, שהשעתה את פיתוח הפרויקטים שלה עבור המשקפיים וכעת בוחנת כיוונים אחרים, דוגמת קסדת המציאות המדומה אוקולוס ריפט. גם טוויטר הורידה לאחרונה את האפליקציות שלה מחנות האפליקציות של הפלטפורמה.

סרגיי השאיר את גלאס באוטו

אינדיקציה נוספת לנסיגה של גוגל מהדחיפה האגרסיבית של גוגל גלאס לשוק אפשר היה למצוא באירוע מתוקשר בשבוע שעבר בסיליקון ואלי, אליו הופיע מייסד החברה סרגיי ברין ללא המשקפיים, לאחר שבמשך שנתיים הקפיד להגיע לכל אירוע כשהוא מרכיב אותם. לעיתונאים שהיו במקום ושאלו אותו לפשר השינוי ענה ברין כי שכח אותן ברכב. בנוסף, שורה של בכירים בגוגל שעסקו בפיתוח גוגל גלאס עזבו בחודשים האחרונים, בהם המפתח המוביל בבאק פרוויז, מנהל הנדסת האלקטרוניקה אדריאן וונג ומנהל קשרי המפתחים אוסאמה אדאמי. לפני מספר שבועות פירקה החברה את צמד האסדות הצפות שהיו אמורות לשמש כמרכזי הדגמה ומכירה עבור המשקפיים – לטענתה, בשל קשיים בירוקרטיים והחלטה להסתפק בחללי תצוגה סטנדרטיים.

מרבית השחקניות המרכזיות, עם זאת, ממשיכות לפתח את האפליקציות שלהן למשקפיים, וכעת יש כבר 100 מהן בחנות. גוגל ממשיכה להעסיק מאות עובדים בפרויקט וגייסה לאחרונה את אייבי רוס, מנהלת בולטת בעולם האופנה שעבדה אצל קלווין קליין, להובלת הצד העיצובי של המוצר. מספר המשתמשים בתוכנית הפיילוט עומד כיום על עשרות אלפים. החברה טרם פרסמה תאריך רשמי לשחרור הגרסה המסחרית של המשקפיים, השקה שהיתה אמורה להתרחש עוד השנה על פי הצהרותיו של ברין, וכפי הנראה תידחה ל-2015.

<<< זה מה שהיה לנו להגיד על גוגל גלאס כבר לפני שנה וחצי

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

• מכור ראשון לגוגל גלאס: "הוריד את המשקפיים רק בזמן מקלחת או שינה"
• "גוגל גלאס מקרינים תמונה מחוץ לקו הראייה שלא משתלבת עם העולם האמיתי"
• גוגל מציגה: משקפי גלאס לארגונים

כתבה מאת עומר כביר, כלכליסט.

בסוף השבוע זכו ישראלים באזור המרכז לטעום בפעם הראשונה את העתיד, לכאורה, של התחבורה הציבורית: חברת אובר החלה בפיילוט לשירות אובר X, שמאפשר לכל בעל רכב להסיע נוסעים בתשלום. אמנם הניסוי בסוף השבוע בוצע על ידי נהגים מתנדבים והמשתמשים לא שילמו על הנסיעות, אבל לדברי אובר בחברה התקבלו אלפי הזמנות לנסיעות והניסוי המוגבל מוגדר שם כהצלחה. כעת, מתכוונים בחברה להמשיך לפעול להעברת שינויי החקיקה הדרושים על מנת לאפשר את הפעלת השירות בצורה מסודרת ומלאה.

מה זה בדיוק שירות אובר X, איך הוא יכול לסייע לכם לקבל קצת השלמת הכנסה ומה הסיכונים לנוסעים? הנה כל התשובות.

מהו אובר X?

בניגוד לגט טקסי הישראלית, שמאפשרת הזמנת מוניות בלבד, באובר ניתן להזמין מגוון שירותי הסעות, דוגמת מוניות, רכבי יוקרה או רכבי שטח. אובר X הוא אחד משירותים אלו, שמאפשר להזמין שירותי הסעה מנהגים רגילים שעושים שימוש ברכבם הפרטי וכך לשבור את השוק ולהציע מחירים נמוכים יותר בהשוואה למונית.

איך זה עובד?

עבור המשתמש, השימוש בשירות אובר X כמעט שקוף. לא צריך להוריד אפליקציה נפרדת והזמנת נסיעה מנהג פרטי זהה להזמנת נסיעה במונית באובר או בגט טקסי. בוחרים כתובת או מיקום נוכחי, לוחצים על כפתור ההזמנה, מזינים יעד, רואים את הרכב מתקרב על מסך האפליקציה, נוסעים ובסיום הנסיעה משלמים באמצעות האפליקציה. ההבדל היחיד הוא סרגל בחירה בתחתית המסך, שמאפשר לבחור באיזה שירות רוצים להשתמש, אובר X, מונית, רכב יוקרה ועוד (בישראל זמין כיום רק שירות המוניות). השקיפות וקלות השימוש יכולה ליצור רושם בקרב משתמשים שאין באמת הבדל בין אובר X למוניות של אובר פרט למחיר. אבל ההבדל מאחורי הקלעים משמעותי.

מה הדרישות מנהגים באובר X?

תנאי הסף להרשמה כנהג בשירות לכשיופעל בישראל יהיו להיות מעל גיל 23, עם רישיון נהיגה בתוקף במשך שלוש שנים לפחות ו-12 שנות לימוד. הרכב, בפיילוט שנערך, צריך להיות מכונית בעלת ארבע דלתות לפחות וב"מצב מעולה" עם ביטוח בתוקף.

איך החברה בוחרת נהגים?

בישראל עוד לא הוצגו פרטי ההליך, אבל במדינות אחרות שבהן פועל השירות הוא עובד באופן כזה: הנהג מעביר לאובר פרטים ככתובת מלאה, מספר רישיון נהיגה ותאריך תוקף, תאריך לידה ומספר ביטוח לאומי. אלו מועברים לבדיקה על ידי חברה חיצונית. על מנת לעבור את הבדיקה, על הנהג לעמוד בתנאים כמו לא יותר משלוש עבירות תנועה בשלוש השנים האחרונות כאשר אף אחת מהם לא יכולה להיות עבירה של נהיגה בשכרות או בחוסר זהירות, ובלי עבר פלילי של עבירות גניבה, אלימות או שימוש בסמים בשבע השנים האחרונות.

בשלב הבא, ועוד לפני השלמת בדיקת הרקע, נדרש הנהג להזין פרטים על סוג הרכב שברשותו – החל מהדגם המדויק ומספר לוחית רישוי ועד הצבע הפנימי של הרכב. על הרכב להיות בן 10 שנים לכל היותר. החברה גם מבקשת סריקות של כמה מסמכים: טופס בדיקת רכב, ביטוח חובה, רישיון רכב ורישיון נהיגה. לסיום, מתבקש הנהג הפוטנציאלי לצפות בסרטון הדרכה בן 15 דקות, ולאחר מכן עליו להמתין להשלמת בדיקת הרקע שלו לפני שיוכל להשתמש באפליקציה.

איך זה שונה מהדרישות שמוצבות לנהגי מוניות?

תנאי הסף לעבודה כנהג מונית בישראל נמוכים יותר ודורשים רק גיל 21 ומעלה, שמונה שנות לימוד, שנתיים של רישיון נהיגה בתוקף. ואולם, כדי להיות נהג מונית בישראל צריך לקבל רישיון הסעה של רכב ציבורי, לעבור קורס שמפוקח על ידי משרד התחבורה שכולל לא פחות מ-154 שעות לימוד, בדיקות ראייה, בדיקות בריאותיות והצהרה ממשטרת ישראל על היעדר עבר פלילי.

מעבר לכך, המדינה מפקחת גם על הרכב המשמש כמונית והוא מחויב בבדיקת תקינות שנתית ובהחזקת ביטוח מתאים. נהגי המוניות כפופים למפקח על התעבורה במשרד התחבורה, וכל תלונה מטופלת משמעתית מולם. בשנים האחרונות החריף המשרד את הקנסות שלו בתחום זה, ונהגים שסילקו נוסע מהרכב או גידפו אותו נקנסו באלפי שקלים.

יש בעיות עם מערכת הסינון של נהגי אובר X?

ברשת הופיעו לא מעט עדויות שלפיהן תהליכי הסינון אינם קפדניים מספיק. אחד מנהגי אובר סיפר ששימש במשך שנים רבות כנהג מונית ואז נדרש להציג את רישומי היסטוריית הנהיגה שלו, לעבור בדיקת אלכוהול, להגיש אישורים משטרתיים על כך שהוא נטול עבר פלילי ואף למסור את טביעות האצבע שלו. באובר X הנהגים כלל לא נדרשים להגיש את כל אלה. נהג אחר סיפר שידוע לו על נהגים שזייפו חלק מפרטיהם.

ואכן בהצטרפות לשירות בארה"ב אין שום מניעה מנהג פוטנציאלי להעלות פרטים של נהג אחר, למשל קרוב משפחה, אך לשמש כנהג בעצמו – שכן בשום שלב בהליך לא נעשה אימות פנים-מול-פנים או אחר שיכול להבטיח שהנרשם אכן מוסר פרטים אותנטיים שלו.

וזה גרם לתקלות בשטח?

ארעו לא מעט מקרים מצערים בגלל סינון לא קפדני של נהגים. הידועה ביותר ארעה לפני כמה חודשים בלוס אנג'לס, ובמסגרתה נהג של אובר X נעצר בחשד שחטף בת 32, כשהייתה שיכורה, ולקח אותה לבית מלון במטרה לתקוף אותה מינית. במקרה אחר, מנכ"ל חברת סטארטאפ ועמיתיו הפכו לשבויים במרדף מכוניות מהיר שהתנהל אחר נהג אובר עמו נסעו, כשזה ניסע להימלט מפקח עירוני. לכך יש להוסיף לא מעט תאונות דרכים שבהם היו מעורבים נהגים של אובר, המפורסמת שבהן היא תקרית שבה נהג אובר X דרס מוות בת 6 שחצתה את הכביש במעבר חצייה.

במרבית המקרים אובר התכחשה לאחריותה באומרה שהנהגים לא עבדו בשירותה בעת שאירעו המקרים. התנערות זו מעוררת חשש כמעט כמו המקרים עצמם, שכן היא מצביעה על כך שברגע האמת החברה לא תסייע לנוסעים או עוברי אורח שנפגעו מפעילות נהגיה.

מה אומר החוק על פעילות אובר X?

נכון לעכשיו, הסעת נוסעים בתשלום ללא רישיון מתאים הינה מנוגדת לחוק ואסורה בתכלית האיסור. זו הסיבה שבפיילוט שנערך בסוף השבוע הנהגים עבדו בהתנדבות והנוסעים לא התבקשו לשלם על הנסיעות – פתרון זמני שעוקף את החוק אבל שלא מחזיק מעבר להדגמת יכולות קצרה. לכנסת כבר הוגשה הצעת חוק שנועדה לאפשר את פעילות שירות אובר X ושירותים דומים בישראל, אבל יעבור זמן ניכר עד שזה יאושר, אם בכלל, כאשר בדרך צפוי מאבק נרחב מצד גורמים כמו גט טקסי או נהגי מוניות. סוגיה נוספת היא סוגיית המיסוי. באובר הנהגים אינם נחשבים עובדים של החברה, ובישראל הם ככל הנראה יצטרכו להירשם כעצמאים ולהגיש דיווחים למס הכנסה באופן פרטני, בדומה לנהג מונית.

וידאו: מחאת נהגי המוניות בלונדון נגד UberX

איך מתקבל אובר X בחו"ל?

השירות מתקבל באופן שלילי ותוך מחאות נרחבות במקרים רבים. ביוני שעבר יצאו עשרות אלפי נהגי מוניות לרחובות לונדון, מדריד, פריז, ברצלונה, ברלין וערים נוספות באירופה, חסמו רחובות והניפו שלטים בגנות אובר. בקליפורניה הוצא נגד החברה צו מניעה בסתיו 2012 שהוסר בספטמבר 2013 במסגרת פשרה לאחר פעילות לובינג מסיבית של החברה. ביוני שעבר נאסר השירות גם במדינת וירג'יניה, בעיר סיאטל הוא מושהה עד לקיום משאל ציבורי בנושא, וגם בחלק מהמדינות באוסטרליה ובעיר ברלין השימוש בשירות נאסר. בכל המקרים החברה פועלת לשינוי הגזרה.

עושים שם כסף טוב?

תעריפי הנסיעה באובר X עתידים להיות נמוכים משמעותית מאלו של נסיעה במונית. ואולם, לדברי החברה האפשרות לעשות שימוש ברכב הפרטי במקום במונית (והיעדר הצורך ברכישת או השכרת מספר מונית) יותר מקזזים את ההפרש בתעריף. לטענת החברה נהגי מוניות שיעברו לעבוד באובר X עם רכבם הפרטי יוכלו להרוויח בסופו של דבר סכומים גבוהים יותר. עם זאת, דיווחים של נהגים בערים שבהן פועל השירות בצורה מלאה, דוגמת ניו יורק, מציירים תמונה אחרת לגמרי: הנהגים שעובדים שם עם אובר X מדווחים על קושי משמעותי להגיע לרמת הכנסה מספקת, ועל כך שבגלל התעריפים הנמוכים במיוחד נהג אף עלול להפסיד כסף על נסיעה (למשל אם מדובר בנסיעה קצרה במיוחד שבשבילה נדרש הנהג לנסוע דרך ניכרת לנקודת האיסוף).

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

לקריאה נוספת

עשירי לוס אנג׳לס – וייז הורסת לנו את השקט

הסלולרי ששורף לאמזון כסף

מקור: cc-by-Juan Pablo Olmo, flickr

כתבה מאת הראל עילם, כלכליסט

אמצע שנות ה-2000 היה תקופה טובה לז'אנר הפנטזיה. ספרי וסרטי הארי פוטר, לצד טרילוגיית סרטי שר הטבעות, הפכו את הדרקונים, האורקים והמכשפים לאורחים באינספור בתים ברחבי העולם. מבחינת חברת משחקי המחשב והווידאו בליזארד, זה היה תזמון לא רע להפוך את Warcraft – משחק האסטרטגיה הוותיק ועתיר האלמנטים הפנטסטיים שיצרה – למשחק רשת המוני בשם World of Warcraft, או בקיצור WoW. כשהמשחק הושק בארה"ב ב-23 בנובמבר 2004, בבליזארד ציפו שהוא יגיע למיליון שחקנים בתוך שנה. הוא חצה את הקו הזה בתוך כמה שעות.

ב-"Looking for Group", סרט תיעודי שיצא לקראת חגיגות העשור של המשחק בראשון הקרוב, מספרים עובדי בליזארד שבתחילה הם היו בטוחים שיש טעות במספרים. הגיימרים הסתערו על המשחק בהמוניהם, והפריכו את הטענה הנפוצה שמשחקי רשת פונים לנישה קטנה יחסית. בחודשים הראשונים להשקתו היה כמעט בלתי אפשרי לשחק בוורלד אוף וורקראפט בגלל העומס האדיר על השרתים.

גם שנתיים לאחר מכן, כשכבר היה ברור שמדובר בהצלחה חריגה, בליזארד לא הבינה עד כמה המשחק מצליח. היא השיקה אירוע קבוצתי בשם "פתיחת שערי אנקירג'", שדרש מהשחקנים לשתף פעולה ביניהם. בליזארד העריכה שכל אחד משרתיה יארח מאות שחקנים, אך בפועל כל שרת הוצף בעשרות אלפי גיימרים. "הם אמרו שזה היה אירוע מגניב", אומר בסרט מארק קודגלר, ראש החטיבה הטכנית בבליזארד. "אבל האמת? זה היה אידיוטי מצדנו".

עולם כמעט מושלם

וורלד אוף וורקראפט הוא משחק תפקידים מקוון המוני, או MMORPG. במשחקים מסוג זה השחקן יוצר דמות שלוקחת חלק בעולם וירטואלי מפורט, המאוכלס בשלל שחקנים אחרים. השחקן נדרש להשלים משימות ולאסוף, ועם הזמן המשימות הופכות קשות יותר ודורשות שיתוף פעולה בין השחקנים. כדי להשלימן הם יכולים להתחבר לגילדות – קהילות מקוונות עם ערוצי שיחה ומקומות מפגש קבועים. בוורקראפט העולם הווירטואלי נקרא אזרות' ונשלט בידי שתי קבוצות: בני האדם ובעלי בריתם, כמו גמדים, ננסים, אלפים ואחרים, והעדר – ברית של יצורים פנטסטיים כגון אורקים, טרולים וגובלינים. עלילת המשחק עוסקת, כמשתמע משמו, במאבק בין שתי הקבוצות. לאורך השנים יצאו חמש חבילות הרחבה למשחק שהוסיפו לו אלמנטים רבים. האחרונה שבהן, Warlords of Draenor, הושקה לפני כשבוע.

וורלד אוף וורקראפט אינו משחק הרשת ההמוני הראשון בהיסטוריה, ואף לא הראשון שהצליח. מבחינה גרפית הוא דשדש מאחור עוד ביום השקתו, וכעת נמצא שנים מאחורי המקובל בז'אנר. לא מעט מהאלמנטים שהופיעו בו מחקים משחקים אחרים, כפי שהודו גם מפתחיו. ולמרות זאת, הוא זה ששם את ז'אנר משחקי הרשת ההמוניים על המפה ושינה את התעשייה – יותר מ-100 מיליון שחקנים ב-244 מדינות שילמו לאורך העשור האחרון תמורת הזכות לשחק בו.

את ההסבר לתופעה הזאת ניתן למצוא קודם בפופולריות שבליזארד צברה בעשור הקודם. סדרת דיאבלו שברה שיאי מכירות, סטארקראפט הפך לספורט לאומי בדרום קוריאה, וגרסאות שנוצרו בעקבותיו ובעקבות וורקראפט 3 הפכו למשחקים עצמאיים – ובהם League of Legends הפופולרי בפני עצמו. "הגאונות של בליזארד טמונה ביכולתה לקחת ז'אנרים שבעבר פנו לנישה מסוימת ולהתאים אותם לקהל הרחב", מסביר בסרט סת' צישל, שבעבר סיקר את תחום הגיימינג עבור "הניו יורק טיימס".

בליזארד נחשפת לאחת החברות הקפדניות בתעשייה, ואינה מהססת להרוג פרויקטים פחות מוצלחים גם אם הושקעו בהם מיליוני דולרים. תכונות אלה אפשרו לה לשייף את העולם של וורלד אוף וורקראפט עד שהגיע לרמה כמעט מושלמת, שזיכתה אותו בציונים גבוהים במיוחד מצד עיתונות הגיימינג.

 תופעה תרבותית סוחפת

מקור: cc-by-Thomas van de Weerd, flickr

את חותמת הכשרות לכך שוורלד אוף וורקראפט היא תופעה תרבותית משמעותית קיבל המשחק עוד ב-2006, כשהוקדש לו פרק בסדרה "סאות'פארק". זה לא היה המגע היחיד של וורלד אוף וורקראפט עם עולם הזוהר: לאורך השנים העידו בן אפלק, קמרון דיאז, אלייז'ה ווד, ווין דיזל, מילה קוניס, וויליאם שאטנר ורבים אחרים על חיבתם למשחק. גם הקומיקאי האהוב רובין וויליאמס היה גיימר פעיל לפני ששם קץ לחייו, ודמותו אף שולבה לאחר מותו במשחק בתור הג'יני מסרטי אלאדין.

שחקני וורקראפט מתארים קהילה חמה ומקבלת, שעזרה להומוסקסואלים לצאת מהארון ולחולים ונכים למצוא חברה תומכת. "מעולם לא ראיתי משחק עם קהילה כה משפיעה", העידה הדוגמנית מישל מורו, שהפכה לגיימרית פעילה בשנים שבהן היתה משותקת מהמותן ומטה. לאורך השנים האינטרנט התמלא בסיפורים על רומנים שנוצרו דרך המשחק, כשמנגד נחשף כי חוקרים פרטיים במשפטי גירושים נהגו להתחקות אחר השחקנים.

מרכז הכובד של קהילת וורקראפט נמצא הרחק מהוליווד ומארה"ב בכלל, בבייג'ינג: בשנת השיא של המשחק, 2010, מחצית ממנוייו היו סינים. בליזארד נהגה בחוכמה כשאפשרה לשלם עבור משחק בן שעה ולא רק לרכוש מינוי חודשי, מהלך שהתאים מאוד לתרבות קפה האינטרנט הפופולרית בסין.

הארי פוטר, לפניך

בעוד כל ששת סרטי מלחמת הכוכבים הכניסו יחד 4.4 מיליארד דולר וסרטי הארי פוטר 7.7 מיליארד דולר, וורקראפט עקף את קו 10 מיליארד הדולרים עוד ב-2012. וורקראפט הוא אחד המשחקים האחרונים שעדיין משתמשים במודל המבוסס על רכישת מנויים, בזמן שרוב מתחריו עברו להתבסס על תשלום חד פעמי או רכישות זעירות. נכון לחודש שעבר, כיום יש למשחק 7.4 מנויים משלמים.

טיפול בקהילה כל כך גדולה של גיימרים מחייב היערכות ששמורה לארגוני ענק. בליזארד מחזיקה "חדר מלחמה" עם עשרות מסכים המציגים מידע ללא הפסקה, ומעסיקה עשרות אנשי צוות ואנליסטים כדי שיבדקו אותם בכל רגע. לצד עדכונים על היקף השחקנים המחוברים, העובדים עוקבים גם אחר המשחקים עצמם בניסיון לאתר בעיות חריגות ומשתמשים שעוברים על החוקים. היקף התעבורה של המשחק עומד על יותר מ-100 גיגה-ביט לשנייה בממוצע, אלפית מתעבורת האינטרנט העולמית.

רק משחקים מעטים לאורך ההיסטוריה הקצרה של התעשייה יכולים לרשום לזכותם את ההישג המרשים של עשר שנות פעילות רצופה. ואולם, בשנים האחרונות שיעור המנויים של וורלד אוף וורקראפט צונח בהדרגה: League of Legends עקף אותו ב-2012 והפך למשחק המשוחק בעולם. בעוד חבילת ההרחבה הקודמת הוסיפה כמיליון משתמשים למשחק, כחצי מיליון בלבד הגיעו לכבוד ההרחבה החמישית.

משחקי הרשת החדשים שמים דגש יותר על אקשן וקרבות מהירים, ומושכים את הגיימרים הצעירים יותר. כמו כן, ההיסטוריה הארוכה של המשחק מקשה את כניסתם של שחקנים חדשים. "זה אחד האתגרים של שימור משחק בן עשור", הסביר ראש צוות הפיתוח יון הזיקוטס בראיון לאתר Kotaku. "אי אפשר להמציא הכל מחדש".

ההרחבה הנוכחית למשחק מדגימה היטב את הניסיון לאזן בין המסורת לצורך לחדש. היא כוללת דמויות, מקומות ואלמנטים שהופיעו במשחקים הראשונים בסדרת וורקראפט המקורית משנות התשעים. למרות המחווה הנוסטלגית, ההרחבה הצליחה להכעיס לא מעט שחקנים נאמנים, מכיוון שהיא כוללת עדכונים גרפיים המשנים את מראה רוב הדמויות במשחק. "הדמות שלי פתאום נראית כעוסה ואכזרית", העידה אחת השחקניות בתסכול. בליזארד, מצדה, משדרת עסקים כרגיל: החברה כבר תכננה את קווי העלילה והשקות המוצרים לשנים הקרובות, ומתכוונת לעדכן את המשחק בקצב מהיר יותר. או כפי שמצהיר הזיקוטס, "אין לי שום ספק שנחגוג יום הולדת 20".

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט

לקריאה נוספת:

הפוך, גוטה: משחקי מחשב אלימים מצמצמים אלימות ברחובות

בואו, ילדים! דוקטור הו ילמד אתכם לתכנת!

כתבה מאת הראל עילם, כלכליסט.

גוגל חשפה פרטים חדשים על פרויקט בלוני האינטרנט שלה, שנועד להביא את החיבור לרשת לעולם השלישי. הפרויקט סובל מעיכובים, שנגרמו בשל התרסקות כמה בלונים במהלך טיסות הניסוי. ביום ו' האחרון איתר חקלאי בדרום אפריקה בלון שכזה בשדה שלו, כמה ימים אחר ש-30 בלונים המריאו מאוסטרליה. ביוני האחרון התרסק בלון בוושינגטון, הסתבך בחוטי מתח גבוה וגרם להפסקת חשמל ובלון נוסף התרסק לפני שנה בניו זילנד.

חיבור אינטרנט אלחוטי גם באזורים נידחים

פרויקט לון (Loon), מבית מעבדות גוגל X, מתבסס על מערך של בלוני מלאים בהליום שינועו בגובה של 20 ק"מ. הם יספקו גישה לאינטרנט דרך רשת סלולר 4G לכל התושבים שנמצאים ברדיוס של קילומטרים סביבם – מה שיאפשר לחבר לרשת גם אנשים שגרים באזורים נידחים.

את הגישה לאינטרנט יספקו חברות סלולר ותחנות תקשורת ברחבי העולם. גוגל עובדת כעת עם וודפון בניו זילנד, טלפוניה בצ'ילה וטלסטרה באוסטרליה. "אחת מהסיבות שחשפנו את הפרויקט היא כדי שנוכל ליצור קשרים עם שותפות" אמר דובר גוגל.

לפי גוגל, התוצאות מעודדות על אף ההתרסקויות. ניסויי החברה הראו שהבלונים מסוגלים לשהות באוויר עד 100 יום לפני שהם צריכים לנחות בחזרה לשירות ותחזוק, ובזמן זה הם מקיפים את כדור הארץ 75 פעם – מרחק של 3 מיליון ק"מ. בלון אחד שהה באוויר כ-130 יום – פי 10 משיא החברה בניסוי המוקדם יותר לפני כשנה.

החברה גם פיתחה את הטכנולוגיה המאפשרת לה לנפח מחדש את הבלונים בתוך 5 דקות, ולשגר עשרים בלונים מדי יום. בהתחשב במספרים אלו, החברה תוכל לתמוך בקרוב ל-2,000 בלונים באוויר בכל רגע נתון.

הבלונים אינם צורכים כמעט כל אנרגיה ונעים יחד עם זרמי האוויר המהירים בסטרוסטפירה. הם משתמשים במערכת זיהוי מזג אוויר מתוחכמת ובמרכז בקרה המאפשר לבלונים לעשות שינויים עדינים מאוד למסלול שלהם, כך שהם עוברים מזרם אוויר אחד לאחר. למרות שהבלונים נמצאים בחסדי מזג האוויר, גוגל אומרת שהמערכת שלה מאפשרת דיוק רב למדי והיא יכולה לנחות במטרות בדיוק של 1-2 ק"מ.

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

וידאו: פרוייקט Google Loon

• נמל החלל של לארי פייג': גוגל חוכרת מנאס"א שדה תעופה
• שמה את ה-X במרכז: האסטרטגיה החדשה של גוגל

מאת גיל קליאן, כלכליסט.

הביטקוין ייגמר בבכי" – זו האזהרה החד־משמעית שמשמיע ג'פרי רובינסון, מחבר הספר "Bitcon: The Naked Truth About Bitcoin" (בתרגום חופשי: "הונאת־הביט: האמת העירומה על הביטקוין").

בראיון רובינסון מזהיר שהשקעה במטבע הווירטואלי שמסעיר את העולם הפיננסי דומה לנפילה בהונאה פיננסית. המטבע החופשי המפורסם בעולם אמנם לא נתון לפיקוח בנקים וממשלות, אך נשלט בידי "אריסטוקרטיית הביטקוין", קבוצה קטנה שמחזיקה ברוב המטבעות ולמעשה שולטת במחירו ומנצלת בציניות את השוטים שסבורים שהוא עתיד להפוך לאמצעי כלכלי לגיטימי. אבל יש גם נקודת אור: אם הטכנולוגיה שמאחורי הביטקוין תופרד מהמטבע ותאומץ בעולם האמיתי, או אז תתחולל מהפכה אמיתית בדרך שבה כולנו עושים עסקים.

המסקנות האלה הן תוצאה של מחקר בן שנה שערך רובינסון (69), עיתונאי שהתמחה בכתיבה על הלבנת הון. בעקבות ספרו מ־1995 "The Laundrymen" איגוד הבנקים בבריטניה הכתיר אותו כ"סופר הפשעים הפיננסיים החשוב בעולם".

ב־2013 רובינסון יצא למסע אל תוך נבכי העולם של המטבע הווירטואלי, מטבע שאין לו מדינה או בנק מרכזי, ושנוצר על ידי עבודת "כרייה" דיגיטלית באינטרנט. הוא ערך עשרות ראיונות עם חסידי המטבע, וכן עם חוקרים, יזמים, כלכלנים, משקיעים, רגולטורים, מומחי הצפנה, אנרכיסטים ואפילו עברייני צווארון לבן מורשעים. כל אלה הפכו אותו, בניגוד גמור לציפיות של רבים ממרואייניו, לנביא זעם קודר של הביטקוין, ולקול החריף שמושמע כיום נגד המטבע המרתק. מחקרו הוביל אותו לשורה תחתונה ספקנית וקודרת, ומלאת לעג לקהילת "המאמינים", כפי שהוא מכנה בלהט רב את מי שסבורים שהביטקוין הוא העתיד של עולם הכלכלה. לדבריו, מדובר בהמצאה לא שימושית ומסוכנת, על סף התרמית.

מכלום ל־100,000%

ביטקוין הוא פיסת מידע דיגיטלית. אין לו ממד פיזי, והוא קיים רק כרצף של קוד מחשב. מדוע יש לו שווי? ראשית, כי אנשים מוכנים לשלם עבורו כסף – בין 340 דולר ל־460 דולר לפי המחירים בבורסות הביטקוין בתחילת נובמבר. הביטקוין הגיח לעולם במטרה לשמש כמטבע חדש, מטבע ספונטני שנוצר "מלמטה", על ידי בני האדם ולא על ידי בנקים, ושגם מפוקח על ידי ההמונים, באמצעות תוכנה חופשית מבוזרת. הוא נולד כיצירת המופת הכלכלית והחתרנית של עידן המהפכות החברתיות. עידן הוויקיליקס וארגוני המחאה חובקי העולם ועתירי הדיגיטליות, דוגמת אנונימוס. לא במקרה גם ממציא המטבע, שהציג את עצמו לעולם תחת הכינוי סאטושי נאקאמוטו, הוא למעשה אדם אלמוני שאיש אינו יודע בוודאות אם הוא גבר, אשה, יחיד או רבים.

הביטקוין הוצג לעולם בתחילת 2009, ועד אפריל 2011 היה שווה פחות מדולר. ב־2013 מחירו החל לעלות, ואת תשומת הלב של העולם הוא החל לתפוס רק בנובמבר 2013, אז שוויו המריא מכ־200 דולר לביטקוין עד לשיא של כמעט 1,150 דולר לביטקוין בדצמבר. מאז שוויו במגמת ירידה, אבל הדיון שהתפתח סביבו רק הולך ומתרחב, ובפרט נידונה השאלה האם אכן מדובר במטבע לגיטימי שיוכל לחיות לצד שאר מטבעות העולם, ושממשלות ומוסדות פיננסיים ייאלצו להכיר בו.

לא מטבע, לא סחורה

ג׳פרי רובינסון, מזהיר מפני הביטקוין

רובינסון מכנה את ביטקוין "מטבע דמה", Pretend Currency, ומכמה סיבות: ראשית, נכון להיום, הביטקוין אינו יוצר כלכלה אמיתית, לפחות לא כמו שהשקל הישראלי או כל מטבע אחר יוצר. קחו לדוגמה עובד ייצור של אינטל שמקבל שכר בשקלים. בשקלים שקיבל הוא קונה אוכל בסופרמרקט. הסופרמרקט משלם עם השקלים האלה לקופאית, שחוסכת אותם וקונה מחשב שבו יש שבבים של אינטל, וחוזר חלילה.

הביטקוין לא סוגר שום מעגל. איש לא מקבל שכר בביטקוין, וגם אם הוא משלם בביטקוין, ספק אם המוכר שקיבל את הביטקוין ימשיך לרכוש בו דברים אחרים. בעצם, רוב כלכלת הביטקוין — שוב, נכון להיום — מתחילה ונגמרת בבורסות אינטרנטיות שמוקדשות למטבע. זה מטבע שעיקר תכליתו היא ספקולנטית. רוב המחזיקים בו השיגו אותו לצורכי השקעה, כדי להמיר אותו בבוא היום במטבעות אמיתיים כגון דולרים או שקלים.

אז האם הביטקוין הוא סחורה, כמו זהב, שגם אותו אוגרים? התשובה לפי רובינסון היא שוב — לא. לסחורות כגון זהב יש ערך פנימי (Intrinsic Value) שאין לביטקוין. כל עוד אנשים יציעו נישואים עם טבעות זהב, רובינסון טוען, יהיה למתכת הזאת ערך כלשהו. וכל עוד יש לה ערך, למחירה יהיו רצפה ותקרה. אם מחיר הזהב יירד מאוד, התכשיטנים יתחילו לקנות יותר זהב וכך ערכו יעלה. אם ערך הזהב יעלה מאוד, אז כורים יכרו יותר זהב ובעולם יפתחו מכרות זהב שבעבר לא היו כלכליים בגלל עלויות הפקה, ואז יהיה בשוק יותר זהב, ומחירו יירד.

לביטקוין, טוען רובינסון, אין רצפה. איש לא זקוק לסחורה ששמה ביטקוין רק כי היא ביטקוין, ולכן אין מה שיעצור את נפילת המחיר של המטבע אם האמון בו יאבד. לביטקוין יש אמנם תקרה — מייסדו הגביל את ייצור הביטקוין ל־21 מיליון מטבעות — אך גם התקרה הזאת אינה מספקת את רובינסון, שטוען כי ללא יצירת כסף חדש, יהיה זה ביטקוין או דולר או שקל, השוק נידון לדפלציה, מצב שבו בעולם יש מעט מדי כסף, אנשים נזהרים עד מאוד מלהוציא אותו, מוצרים ושירותים רבים לא נרכשים, והכלכלה שוקעת למיתון קטלני.

"צריך רצפה וצריך תקרה", אומר רובינסון. "אפשר לעשות את זה עם זהב ואפשר לעשות את זה עם משחת שיניים, אבל אי אפשר לעשות את זה עם מטבע וירטואלי".

רובינסון סבור שהדרך לתאר את הביטקוין היא כקופון — משהו שהוא שווה ערך לכסף, אבל שכדי לממש אותו צריך להמיר אותו לכסף. דימוי נוסף, הוא כותב בספרו, יהיה אסימון הימורים בקזינו. כל עוד אתה בתוך הקזינו, אתה יכול לשחק באסימון. אבל אתה מתעשר רק כשאתה ממיר אותו לכסף אמיתי בקופה, בצאתך מהקזינו. אם תצא עם האסימון ותלך לקזינו אחר — הוא יהיה חסר ערך.

לחצו להגדלה

מנפחים וזורקים

במהלך השיחה עם רובינסון הוא מודיע חגיגית: "אתה יודע? מאז שהתחלנו לדבר, הביטקוין ירד ב־6%". כך הוא ממחיש נקודת תורפה נוספת של המטבע הווירטואלי – התנודתיות האדירה שלו.

מאז אמצע יולי עלה הדולר ב־12.5% מול השקל, דבר שהזניק את הכנסות היצואנים, שנפגעו קשות כאשר הדולר ירד. התנודות של הביטקוין יכולות להגיע לעשרות אחוזים ביום, וכפי שהעולם נוכח, לרבבות אחוזים בשנה. האם מטבע כזה יכול להבשיל לכדי הצטרפות לשוק החליפין העולמי? לא במהרה.

התנודתיות האדירה של הביטקוין נובעת בעיקר מכך שכמו מניות קטנות ומסוכנות, אין לו סחירות. אין מספיק אנשים שמעבירים ביטקוין מיד ליד, ואין ביקוש והיצע רציפים שמאפשרים מחיר יציב. ואין מספיק ביטקויינים שמחליפים ידיים כדי ליצור מחיר יציב. מאז אפריל 2014 מחזור המסחר היומי בביטקוין נע סביב 60–85 מיליון דולר ביום, מחזור מסחר שמתאים למניות גדולות — מחזור המסחר היומי הממוצע במניית אפל הוא 50 מיליון דולר ליום — אבל שעומד על פרומיל ממחזורי המסחר במטבעות.
סיבה אחת לכך היא שמעט מדי אנשים מחזיקים ביטקוין.

לפי המערכות שעוקבות אחרי המטבע בלי לחשוף את זהות המחזיקים בו — הביטקוין ידוע כמטבע מבוזר ואנונימי — יש כיום בעולם 46.6 מיליון "ארנקי ביטקוין", כלומר כתובות דיגיטליות שמחזיקות במטבעות. מקרב 46.6 מיליון הארנקים האלה, כמעט 97% מכילים פחות מ־0.001 ביטקוין. ובמילים אחרות, רק 1.6 מיליון "ארנקים" מחזיקים סכום ששוויו גבוה מ־36 סנט, לפי השער של 360 דולר לביטקוין. מה שאומר שמספר האנשים שמחזיקים יותר משקל אחד בביטקוין קטן ממחצית אוכלוסיית גוש דן. "ויש יותר אנשים במועדון הנוסע המתמיד של כווית איירליינס מאשר אנשים שמשתמשים בביטקוין לביצוע עסקאות שאינן השקעה ספקולטיבית", מעריך רובינסון.

וגם האנשים האלה לא יגיעו רחוק עם המטבעות שברשותם. היות שמרבית הביקושים לביטקוין הם עבור השקעה ספקולטיבית ולא מגיעים, לדוגמה, ממעסיקים שהחליטו פתאום לשלם לעובדיהם בביטקוין וצריכים להמיר כסף, רובינסון מזהיר שתנודות המחיר בביטקוין אינן אלא משחק של "Pump and Dump", "נפח וזרוק" בתרגום חופשי. מושג זה לקוח מעולם הבועות הפיננסיות, ומתאר פעולות של הזנקת מחירי מניות, לדוגמה על ידי הרצת מניות או שלהוב ההמונים, רק במטרה להעשיר את בעליהן. וכמו בניפוח הבועות הציני הזה, רובינסון אומר, גם בעולם הביטקוין ישנה קבוצה קטנה של משקיעים מוקדמים, שרכשו את הביטקוין במחיר נמוך ומעוניינים לנפח את המחיר כדי למכור ביוקר למצטרפים חדשים.

לפי הנתונים, כ־1,500 ארנקי ביטקוין דיגיטליים מחזיקים כ־44% מכמות הביטקוין בעולם. מדובר על מטבעות בשווי של כ־2.1 מיליארד דולר. רובינסון מאשים את את "אריסטוקרטיית הביטקוין" הזאת בתדלוק ההייפ סביב המטבע. 1,500 המשקיעים המוקדמים האלה הם המוכרים הפיקחים בצד השני. אלה שמשלמים מאות דולרים עבור כל ביטקוין משולל ערך פנימי הם הפראיירים.

"האנשים האלה היו טיפשים מספיק כדי להיכנס לזה בעבר, והם מחפשים טיפשים חדשים כדי למכור להם, וכל העניין הוא לדחוף למעלה את השווי של המטבע", רובינסון אומר, "אבל בתהליך הדרגתי הביטקוין מתבזבז לאט יותר. אנשים לא משקיעים מחדש בביטקוין, ברוסיה אמרו שהם יוציאו אותו אל מחוץ לחוק, בסין יתרעמו בסוף על מה שקורה שם, וצריך עוד מאונט גוקס (בורסת ביטקוין שקרסה והשאירה משקיעים רבים בלי כספם — ג"ק) אחד כדי להשמיד את האמון שעוד נשאר במטבע הזה. בסוף יבינו שאין עתיד בזה ויאבדו עניין. ביטקוין לא פותר כלום. זה פתרון שמחפש בעיה. בסוף הוא פשוט ייעלם, ואנשים הולכים להיתקע עם הרבה כסף דיגיטלי חסר ערך", מסכם רובינסון.

אפילו למאפיה זה לא טוב

"מישהו אמר לי שביטקוין נהדר להלבנת כספים", משחזר רובינסון את תחילת המסע שלו בכלכלה הווירטואלית של הביטקוין, "אבל גם לזה זה לא מכשיר טוב". הלבנת הון היא תהליך שנועד להסוות את מקורות הכסף. סוחר סמים שליקט מלקוחותיו 5 מיליון דולר, רובינסון מסביר, נעזר במנגנונים מורכבים שבהם הוא מכניס מצד אחד כסף מזומן, ומוציא מהצד השני כסף שנראה לגיטימי, ושאפשר להכניס לחשבון בנק.

במקרה של ביטקוין, השרשרת נופלת כבר בהתחלה, שכן כדי לקנות ביטקוין — בטח בהיקפים של מיליוני דולרים — צריך להיעזר במערכת דיגיטלית, קרי בחשבון בנק. "אי אפשר לקנות ביטקוין במזומן", רובינסון אומר. סוחר סמים שירצה להלבין כספים בעזרת ביטקוין יצטרך למצוא מספיק אנשים שמחזיקים ביטקוין ומוכנים להזדהות בפניו, לקבל ממנו מזומן ותמורתו להעביר ביטקוין. לאחר מכן סוחר הסמים יצטרך למכור את הביטקוינים תמורת דולרים ואז להסביר מאיפה הופיעו אצלו בחשבון הבנק 5 מיליון דולר, כלומר, בסוף המסע הוא עדיין לא הלבין דבר.

עם זאת, ביטקוין הוא כן מכשיר שימושי להחלפת סחורות ושירותים בכלכלה הלא חוקית, ובעיקר בכלכלה הדיגיטלית שלא חוקית. הוא הצליח לשגשג באתרים דוגמת "סילק רואוד" ("דרך המשי"), שמכר שפע בלתי נתפס של סחורות לא חוקיות החל מסמים קשים, חוזי רצח ואף בני אדם לתעשיית הזנות. כל העסקאות שנעשו במחשכים עבדו היטב עם ביטקוין, מסביר רובינסון, אבל ברגע שתרצה להמיר את הרווחים שלך חזרה לכסף אמיתי, תיתקל בבעיה.

"גם החברות שמקבלות ביטקוין בתיאוריה לא מקבלות אותו בפועל", הוא אומר, ומביא כדוגמה את חברת המחשבים דל שהודיעה כי תקבל ביטקוין מלקוחות. "אבל אם תלחץ על הכפתור של לשלם בביטקוין, דל תפנה אותך לאחת הבורסות הדיגיטליות של המטבע, שם אתה תמכור את הביטקוינים שלך, ודל תקבל דולרים".

אז למה זה כן טוב? "זה טוב למימון פשע וטרור, אבל לא להלבנת הון. עבור האיראנים והסורים זה נהדר כי כך אפשר להעביר הון שלא דרך בנקים. להעביר כסף לחמאס או חיזבאללה או לדאעש זה מסובך. להעביר כסף בביטקוין זה פשוט, ואחר כך הטרוריסטים ימירו אותו בבורסות. דאעש כבר הודיע שישמח לקבל תרומות בביטקוין, כי הוא אפילו לא סותר את כללי האסלאם לגבי בנקים. אמנם עוד אין שום עדות לזה שהם מקבלים ביטקוין, אבל זה לא אומר שזה לא קורה. וכשדעאש יקבל ביטקוין, אני מבטיח לך שהוא לא יקנה מחשבים אצל דל. אם אני הייתי טרוריסט, הייתי ממציא את הביטקוין.

"מכל ההבטחות של הביטקוין אני לא מוצא אחת שהתממשה", ממשיך רובינסון. "אין ממשלה אחת שקיבלה את הביטקוין, אין עסקים אמיתיים שמקבלים ביטקוין. קהילת הביטקוין הם גיקים בני 14 שאין להם מה לעשות. אני לא מוטרד מהם. המופרעים וההוזים שאומרים שביטקוין ישתלט על העולם וכל הבנקים המרכזיים יקרסו — הם צריכים להמשיך לקחת את התרופות שלהם, לעבור את גיל ההתבגרות ואז לרכוש השכלה וללמוד איך העולם עובד", הוא מסכם במילים חריפות.

איפה הביטקוין צודק

רובינסון לא פוסל כל דבר שמריח מביטקוין. למעשה, טכנולוגיית הביטקוין מכילה רכיב שהוא היה שמח להעביר לעולם האמיתי: שמו: בלוקצ'יין (BlockChain). בלוקצ'יין הוא ספר העסקאות הפתוח של עולם הביטקוין. זהו מאגר מידע שבו מפורטת כל עסקת ביטקוין שנעשתה מאז ומעולם. על בסיסו אפשר לדעת כמה ביטקוינים יש, כיצד הם מחולקים ומהיכן להיכן הם עוברים.

זוהי למעשה מערכת לאימות עסקאות שמבטיחה כי הכסף הדיגיטלי אכן עבר ממשתמש אחד לזולתו, בלי צורך בגורם מתווך כגון בנק או חברת אשראי. המערכת הזאת מופעלת בסיועם של רבבות גולשי אינטרנט שתורמים את משאבי המחשבים שלהם לניהולה, ותמורת הקצאת המחשבים שלהם לטובת תעבורת הביטקוין הם מקבלים זכות להשתתף בהגרלות ביטקוין. בהגרלות האלה נוצרים המטבעות החדשים, וההשתתפות בהן, תוך סיוע להפעלת מערכת הבלוקצ'יין המבוזרת, היא למעשה פעולת ה"כרייה".

"אנשי הביטקוין זועמים עלי כי אני אומר שאפשר להפריד את הבלוקצ'יין מהביטקוין, אבל בעיניי רק העתיד של הבלוקצ'יין הוא אמיתי. אנחנו נפיק תועלת אמיתית אם רק נצליח להפריד את ביטקוין הטכנולוגיה מביטקוין המטבע".

לדברי רובינסון, הבלוקצ'יין, המנוע מאחורי עסקאות הביטקוין, יכול להשתלב בפעולות סחר רגילות, לשם העברת כספים אמיתיים כנגד סחורה — בלי גורם מתווך, וביעילות רבה יותר מזו של מערכת האשראי והבנקים. "בעתיד אני אוכל למכור את הרכב שלי למישהו בקליפורניה. הקונה שלי יעשה תשלום ראשון, ואז אני אשים את הרכב שלי על אונייה ואשלח לקליפורניה. אם הקונה לא יבצע את התשלום השני, הרכב לא יתניע", נותן רובינסון דוגמה עתידנית מעט לפעולת סחר באמצעות המנגנון הטכנולוגי שכיום מניע רק את שוק הביטקוין. "אתה לא צריך מישהו באמצע שיוודא שהעסקה אכן נעשתה. אז העתיד הסביר הוא שהבנקים ימשיכו לשלוט בכל הכסף והרכוש, והבלוקצ'יין פשוט יהיה עוד יישום מסחרי לפעולות כלכליות. הבלוקצ'יין מדהים בתור מערכת רישום של רכוש".

ומכל הביקורת החריפה שמשמיע רובינסון, החלק המבהיל ביותר, שבו הוא מרחיק לכת ונסחף להתבטאויות הקיצוניות ביותר, נוגע דווקא לישראל. כשהוא נשאל על תפקידה של ישראל בעולם הביטקוין, הוא מתנבא כך: "האוניברסיטאות שלכם מוציאות כל שנה ילדים מבריקים שמבינים טכנולוגיה, והרבה מהם משקיעים עבודה בביטקוין ובבלוקצ'יין. אני סבור שתעשיית הבלוקצ'יין בישראל היא הגבוהה בעולם לנפש, וזה צריך להיות משהו מעודד. אם יזמים ישראלים ימצאו דרך להפעיל את הבלוקצ'יין עם שקלים או דולרים זה יהיה ביזנס ענק, הם יוכלו לעשות הרבה מאוד כסף, אבל", וכאן הוא עובר לניסיונות הבהלה, "אם הביטקוין יהפוך לפקטור מרכזי בכלכלת ישראל, וזה עלול לקרות כיוון שכלכלת ישראל קטנה יחסית, הוא עלול להשפיע על הכלכלה כולה. חמאס או דאעש או חיזבאללה יכולים להיכנס לזה ולערער את המערכת, והדבר האחרון שממשלה תרצה לאשר זה העברות כסף שיכולות לשמש כנשק פוליטי. אם ביטקוין יתפוס בישראל ועסקים יתחילו להשתמש בזה, זה יהיה מסוכן לביטחון שלכם. כשיש מטבע אנונימי שהממשלה לא מפקחת עליו, זה משהו שהאקרים בשירות של ארגון טרור יכולים להפיל. הם יכולים ליצור היפר־אינפלציה". בהחלט, נביא זעם.

פורסם לראשונה בכלכליסט.

קרדיט תמונה ראשית: gold bitcoin via shutterstock

לקריאה נוספת

האייפד ננטש לטובת האייפון 6 פלוס

החלה ההדפסה התלת ממדית בחלל

קרדיט תמונה: המפטון קריק, עיבוד תמונה

הפוסט נכתב על ידי קרן צוריאל הררי

מחבת על הכיריים, ומקושקשת על האש. כבר חודשים, עוד מקושקשת ועוד מקושקשת ועוד מקושקשת. זו לא מקושקשת שגרתית: היא לא עשויה בכלל מביצה. גם החלל לא שגרתי: הכיריים יושבים בתוך חברת סטארט־אפ מעוצבת להפליא באזור הכי טרנדי בסן פרנסיסקו. המטרה עוד פחות שגרתית: המקושקשת הזאת אמורה לשנות לגמרי את האופן שבו העולם אוכל.

זאת אינה יומרה חסרת כיסוי. חברת Hampton Creek Foods כבר המציאה מיונז ללא ביצים (שמותג היטב תחת השם "Just Mayo") ובצק עוגיות ללא ביצים (Just Cookies) שנמכרים בהצלחה ברוב רשתות המזון הגדולות בארצות הברית. בזמן שאנשים ממשיכים להתווכח מה קדם למה, הביצה או התרנגולת, המפטון קריק פשוט הוציאה את התרנגולת מהמשוואה ופנתה לעולם הצמחים כדי להחליף את הביצה במוצר בריא, מזין וזול יותר, בלי לפגוע בסביבה ובלי להתפשר על הטעם. כל פיתוח נוסף שלה מגדיל את הסיכוי שבעתיד הלא מאוד רחוק נוכל להסתדר לגמרי בלי ביצים, ויותר מכך: שנמצא דרך לשנות את כל תעשיית המזון כך שתהיה יעילה יותר, כלכלית יותר וטובה יותר לכולם.

לא פלא שהמפטון קריק נהפכה לאחד הסטארט־אפים המדוברים בעולם, וכנראה לסטארט־אפ האוכל העשיר ביותר. רשימת המשקיעים בה חלומית כמעט, וכוללת את השמות הבולטים ביותר בעולם ההייטק וההון סיכון. כל חברה היתה גאה לעשות "וי" ליד שם אחד, להמפטון קריק יש כמה וכמה להתפאר בהם: ביל גייטס, האיש העשיר ביותר באמריקה ומייסד מיקרוסופט; לי קא־שינג, האיש העשיר ביותר באסיה ובעל מוניטין מנצח אחרי השקעות בפייסבוק, בסקייפ, ב־Waze ועוד; ג'רי יאנג, ממייסדי יאהו; פיטר תיל, ממייסדי פייפאל ומהמשקיעים המוקדמים בפייסבוק; משקיע ההון סיכון הוותיק וינוד קושלה; התאומים עלי והאדי פרטובי, יזמים שמאחוריהם 16 אקזיטים מוצלחים כולל פייסבוק וזאפוס; ג'סיקה פאוול, סגנית נשיא גוגל; אש פאטל, לשעבר בכיר ביאהו; ובני הזוג קאט טיילור וטום סטייר, שמפנים את המיליארדים שהוא עשה בקרנות גידור להשקעות עם ערך חברתי ומוסרי. בארבע שנות קיומה המפטון קריק גייסה כבר 30 מיליון דולר.

קרדיט תמונה: המפטון קריק, עיבוד תמונה

במקביל החברה מושכת גם את יצרני המזון הגדולים. חלקם כבר מחזרים אחריה בדרך לשיתוף פעולה, מקווים להשתמש בתחליף הביצים שלה במוצרים שלהם. אחרים חשים מאוימים מהתחרות החדשנית שהיא מציגה להם. יוניליוור, למשל. אם המפטון קריק היתה צריכה הוכחה סופית לכך שהיא לא רק מרתקת את עולם ההייטק אלא גם מטלטלת את תעשיית המזון, היא הגיעה לפני שבועיים בדמות תביעה שהגישה נגדה יוניליוור. ענקית המזון (מיונז הלמנס, ליפטון, קנור ובן אנד ג'ריס), הטיפוח האישי וטיפוח הבית, שנסחרת בבורסת ניו יורק לפי שווי של 118 מיליארד דולר, טוענת שהסטארט־אפ הקטן הזה מטעה את הצרכנים כשהוא קורא למוצר שלו "מיונז", כי לפי הגדרות ה־FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) מיונז חייב להכיל ביצים. עד כדי כך חוששים שם מהשינוי שעומד בפתח.

ג'וש טטריק, מנכ"ל החברה ואחד משני מייסדיה, יודע היטב שזה לא המיונז שמטריד את האחרים, אלא הגישה של המפטון קריק כולה: של יזמים שרוצים להאכיל את העולם לא פחות משהם רוצים להרוויח, ושמוצאים דרכים יוצאות דופן לעשות זאת — למשל בבניית מאגר חסר תקדים של נתונים על הערכים התזונתיים והתכונות של כל צמח וצמח, כדי שהצמחים יוכלו להחליף עוד חומרי גלם בתעשיית המזון. "התביעה של יוניליוור שמה על השולחן את הצורך לחשוב מחדש על שוק המזון. אני חושב שהעניין הוא פחות התחרות ויותר הצורך להקל על יזמים לחדש דברים, ולאפשר לאנשים לאכול טוב יותר", מספר טטריק ל"מוסף כלכליסט" בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי. "עד עכשיו החדשנות המקסימלית של חברות המזון היתה להפוך את החטיפים ליותר קריספיים או להוסיף יותר טעם למסטיק. ה'חדשנות' הזאת לא מטפלת בסוגיות אמיתיות ומהותיות".

אידאולוגיה שנולדה באפריקה

עשרות רבות של עובדים כבר יושבים במתחם של המפטון קריק באזור SoMa בסן פרנסיסקו. החלל התעשייתי־לשעבר מורכב מאזור משרדי, ספות הסבה אדומות, שולחנות מעבדה ומטבח תעשייתי, זה שבו מקשקשים עכשיו לא־ביצה. "אנחנו עובדים על הביצה המקושקשת הראשונה בעולם שמיוצרת מצמחים, ונקראת Just Scrambled", מסביר טטריק. "היא לא תכיל כולסטרול, תהיה בטוחה יותר, זולה יותר, מתאימה למי שאלרגי לביצים, ותציע אפילו קצת יותר חלבונים מביצת תרנגולת רגילה". ומה לגבי הטעם? טטריק לקח את המקושקשת לג'ים קריימר, בעל תוכנית פופולרית במיוחד בערוץ CNBC וגורו השקעות שבחר את החברה לאחת מ־50 החברות שייצרו מהפכה בתחומים שלהן. הוא שלף מולו צנצנת עם נוזל צהבהב, שפך אותו על מחבת, טיגן קלות והגיש את התוצאה לקריימר, שטעם בחשש ואז פסק באופן נחרץ: "שיט, בנאדם, זה טוב", וחיסל את המנה.

טטריק צחק. תוכניות פופולריות, רשימות יזמים מצליחים והשקעות עתק הן לא הסביבה הטבעית לצעיר הזה, שלא גדל בפקולטות לניהול עם חלומות על כסף גדול. למעשה, מחצית מחייו הבוגרים בכלל עסק בעבודות למען נזקקים באפריקה. הוא גדל באלבמה ובפנסילבניה, ולאחר התיכון הוא הלך ללמוד ולשחק פוטבול באוניברסיטת ווסט וירג'יניה, אבל ליקוי רפואי קטע את הקריירה הספורטיבית שלו. ב־2004 סיים תואר ראשון בהצטיינות בלימודי אפריקה ואחר כך השלים תואר במשפטים באוניברסיטת מישיגן. בין שני התארים ואחריהם חי בסך הכל שבע שנים באפריקה, עבד ביוזמות חברתיות של האו"ם וגופים אחרים ואף שימש משפטן סביבתי בשירות ממשלת ליבריה. נראה שהיוזמה האפריקאית הקרובה ביותר ללבו היא More Than Me, עמותה ליברית שאוספת ילדות־זונות מהרחוב ומשלבת אותן בבתי ספר, כדי לתת להן הזדמנות לבנות לעצמן עתיד אחר. טטריק סיפר לא מזמן שאם לא היה מקים את המפטון קריק, כנראה היה חוזר לאפריקה לעבוד בעמותה הזאת.

קרדיט תמונה: צילום מסך, YouTube

אבל ב־2011 הוא הקים את המפטון קריק, עם חבר ילדותו ג'וש באלק. שניהם כבר היו שקועים אז בעבודות חברתיות־אידאולוגיות: טטריק הקים את 33needs, אתר מימון המונים לסטארט־אפים חברתיים (שנסגר בינתיים), ובאלק עבד ועדיין עובד בעמותת The Human Society, שמגנה על חיות משק. בשיחות ביניהם הודו שני הג'ושים שהם מוטרדים מהאופן שבו פועלת תעשיית החקלאות והמזון, בין השאר על רקע הניסיון של טטריק באפריקה, שהבהיר לו שהפתרונות לרעב שמציעות העמותות והממשלות אינם מספקים וכי יש צורך בשינוי יסודי בשרשרת ייצור ואספקת המזון. הג'ושים חשבו שכאשר יש 1.2 מיליארד רעבים בעולם, זה פשוט מטורף להאכיל את החיות שאנחנו אוכלים במזון שיכול לספק את הרעבים.

הביצים משכו את תשומת לבם באופן מיוחד. ייצור ביצים, הם הבינו, כרוך בבזבוז מים ואדמה, בסיכונים בריאותיים כמו סלמונלה ושפעת העופות ובתנאי גידול קשים של התרנגולות, שנגזרים מהעובדה הפשוטה שהיצרנים פשוט רוצים למקסם רווחים. "ביצה היא הנס הלא־ייאמן של הטבע שעוות בידי מערכת שאינה בת קיימא", חורץ טטריק.

מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שביצים כל כך חיוניות במטבח, כמאכל בפני עצמו או כחומר גלם המשמש בבישול, טיגון ואפייה, לעיבוי, הדבקה, הקצפה, הקרשה ויצירת מרקם חלק. בין אם אנחנו אוכלים ביצים או אוכלים מזון שבו השתמשו בביצים, הן חלק מרכזי (וטעים) מאוד מהתפריט שלנו. הג'ושים תהו אם אפשר למצוא לביצים תחליף שיהיה בריא וזול בלי להתפשר על הטעם או התכונות הייחודיות שלהן, ויצאו למסע לחיפוש חלופה לביצים מעולם הצמחים.

המטרה, מדגישים בהמפטון קריק בכל הזדמנות, היא שאנשים לא ישנו את ההרגלים שלהם, אלא ימשיכו לאכול את מה שטעים להם, בסכום שסביר בעיניהם להוציא בסופרמרקט שקרוב לביתם – רק עם שינוי אחד, שלא יפריע למהלך חייהם, והוא שהמוצר יהיה נטול ביצים. זו האידאולוגיה: טעים, זול, בריא, ידידותי לסביבה.

בין השורות נשמע שהמטרה היא גם לעודד טבעונות — טטריק טבעוני, ובאלק פעיל למען זכויות בעלי חיים — אולם טטריק נזהר מלדבר על טבעונות, שנתפסת כעניין של כת קטנה ואגרסיבית. "המטרה העיקרית שלנו היא לסייע לאנשים רגילים לאכול טוב יותר, פשוט ככה", הוא מסביר. "מעולם לא תכננו להיות חברה טבעונית. אנחנו רוצים להיות חברה לכולם, בכל מקום, וכדי לעשות את זה האוכל שלנו צריך להיות טעים ובמחיר סביר. מה שכן, בתהליך הזה אנחנו יוצרים מוצרים שהם יותר בני קיימא, יותר בריאים וגם יותר זולים".

המנה החמה של עמק הסיליקון

נדרשו להם רק שנתיים מגיבוש המטרה ועד השקת המיונז בלי הביצים. בסוף 2011 הג'ושים גייסו את יוהן בוט, לשעבר מנהל מחקר ופיתוח גלובלי ביוניליוור פתרונות מזון ואדם שמבין בתכונות הביוכימיות של מוצרי מזון. השלושה הצליחו לעניין ברעיון את וינוד קושלה, משקיע מהשורה הראשונה של ההון סיכון בעמק הסיליקון; הוא נתן להם חצי מיליון דולר, שהתווספו לכל החסכונות של טטריק שהושקעו בחברה, 37 אלף דולר.

אחריו, כאמור, באו שמות גדולים לא פחות, וכל המשקיעים, על פי הדיווחים, טעמו את המוצרים של המפטון קריק לפני שהחליטו אם להשקיע בהם. ג'רי יאנג, למשל, אמר כי "המשאב של המפטון קריק יעיל, נגיש ולא יקר, והטעם שלו נהדר", וגם כינה את טטריק "איש חזון". ביל גייטס כלל את החברה ברשימה הקצרה שלו, שלושה שמות בלבד, של חברות שישנו את עולם המזון. בפוסט שהקדיש לנושא בבלוג הפופולרי שלו, Gates Notes, ציטט גייטס נתונים של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם שלפיהם ב־2005 הביקוש העולמי לביצים עמד על 62 מיליון טונות, וב־2050 הוא עתיד לקפוץ ל־102 מיליון טונות. זה ביקוש אדיר, שלא ברור אם יהיה בכלל איך לספק אותו – ובאיזה מחיר כלכלי וסביבתי. אלה תנאי פתיחה מצוינים לסטארט־אפ ביצים, ופוסט אצל גייטס הוא מקפצת שיווק מצוינת.

מה הייתם צריכים לעשות כדי להגיע למשקיעים בסדר גודל כזה?

"הם השקיעו בחברה מכמה סיבות. קודם כל, אכפת להם מקיימות, שזאת הסוגיה העיקרית שאנחנו מתמודדים איתה. שנית, הם ראו את השוק העצום שיש לנו פוטנציאל לשנות. וכבר מההתחלה היו לנו כמה יועצים חזקים ומוכשרים שהכירו לנו את האנשים הנכונים, ככה שלא ניגשנו למשקיעים האלה בצורה עיוורת, וזה תמיד טוב. מזון הוא תחום רותח כרגע, הוא זקוק באופן נואש לחדשנות, והמשקיעים מכירים בזה".

בכוונה או במקרה, גם חלק מהעובדים שהמפטון קריק שכרה תרמו לא מעט לפרסום שלה. כריס ג'ונס, למשל, השתזף באור הזרקורים כמתמודד ב"טופ שף", תוכנית טלוויזיה פופולרית שבה שפים מתחרים באתגרים קולינריים. לאחר התוכנית הוא שב לעבודתו כשף של Moto, מהמסעדות המדוברות בשיקגו, עזב אותה כדי להיות יותר עם בתו, ואז נענה להצעתו של טטריק להיות מנהל החדשנות הקולינרית בהמפטון קריק. באתר של החברה אפשר לראות וידיאו ותמונות שלו מבשל לבתו עם המוצרים נטולי הביצים של החברה.

קרדיט תמונה: המפטון קריק

לקריאה נוספת:

• יש לי אייפון. בשביל מה אני צריך אייפד?
• בלאק פריידי: אפליקציות בתשלום שתוכלו להוריד בחינם
• שובו של ESDAC: חוקרים החזירו לחיים מחשב בן 65

האמזון של עולם המזון

שאלת מיליון הדולר היא כמובן איך החברה מייצרת ביצים נטולי ביצים, ומהו צמח המפתח. התשובה היא שאין תשובה אחת. לביצים יש תכונות מגוונות, ובכל מאכל נדרשת תכונה אחרת. התפקיד של הביצה במיונז, למשל, שונה מהתפקיד שלה בעוגייה, בקציצה או בחביתה. לכן עבור כל מוצר המפטון קריק מחפשת את הצמח הנכון או הרכב הצמחים הנכון, בשילוב חומרים טבעיים אחרים.

על התהליך הארוך הזה של ניסוי וטעייה מופקד צוות גדול של ביוכימאים ומהנדסי מזון, שבראשו עומד ד"ר ג'ושוע קליין, ביוכימאי שעבד בעבר על פיתוח תרופה לאיידס במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק). בשפה המקצועית שלו, האתגר הוא לבודד חלבוני צמחים שיוכלו להחליף את חלבוני הביצים בכל אחד מהמוצרים. "זה מסובך אבל בהחלט אפשרי", אמר בעבר. "אנחנו רוצים לפתח מוצר שיתאים לכל הקהלים בלי לשנות את ההעדפות שלהם, אלא רק להציע להם פתרון טוב וטעים יותר".

כדי לייצר את המיונז, למשל, במעבדת החברה בודדו חלבונים מ־1,550 צמחים. 11 מהם זוהו כמתאימים, והרכיב העיקרי ב־Just Mayo הוא אפונה צהובה שגדלה רק בקנדה. פרט לאפונה המיונז מכיל שמן קנולה, מים, מיץ לימון, חומץ, סוכר אורגני, מלח, תבלינים, עמילן ובטא קרוטן. בכפית של המיונז הזה יש 90 קלוריות, 10 גרם שומנים (רק גרם אחד של שומן רווי), 80 גרם סודיום וגרם אחד של פחמימות. ללא כולסטרול, ללא שומן טרנס.

והוא גם טעים, לפי הטועמים והמבקרים. לפני חודשיים ערך אתר האוכל הגדול Serious Eats מבחן טעימה עיוור לארבעה מותגי מיונז צמחיים, ובהם Just Mayo, לצד מיונז רגיל, לא צמחי. לא רק שהמיונז של המפטון קריק היה הטעים ביותר מכל הממרחים הצמחיים, הנסיינים חשבו שהוא טעים יותר גם מהמיונז הרגיל. לאחרונה הוא יצא לשוק בטעמים נוספים — צ'יפוטל (פלפל צ'ילי מיובש), שום ותאילנדי חריף.

עוגייה של המפטון קריק. קרדיט תמונה: המפטון קריק, עיבוד תמונה

המוצר השני שהמפטון קריק הוציאה הוא Just Cookies, בצק לאפיית עוגיות שוקולד צ'יפס. האתגר היה כפול: להוציא את הביצים ולהוציא את החמאה. העוגיות מכילות שוקולד, שיבולת שועל, שמן דקל אורגני, מים, שמן קנולה דחוס ודִבשה. בשיעורים נמוכים יותר יש בו סוכר, קמח דורה, מלח, סודה לשתייה, לטיצין סויה, אלגין ומשפר אפייה. אותו עיתונאי מ־Serious Eats אפה את העוגיות בביתו ולקח אותן לבית הקפה השכונתי שלו. הבעלים והלקוחות אהבו אותן מאוד; אחד מהם אפילו אמר שזו העוגייה הטובה ביותר שטעם אי פעם. הביקורת העיקרית היתה שהעוגיות יכולות להיות קצת יותר מתוקות. אף אחד לא הרגיש שאין בהן ביצים או חמאה. גם בכנס משקיעים של קושלה ונצ'רס, קרן ההון סיכון של וינוד קושלה, טטריק עשה לביל גייטס וטוני בלייר, שמשמש יועץ של קושלה, טעימה עיוורת של מאפינס אוכמניות בלי ועם ביצים. שניהם לא הבחינו בהבדל.

נדרשה סבלנות כדי להגיע להישגים האלה. 1,432 פעמים רקחו המדענים של המפטון קריק מיונז לא מספיק טוב; הגרסה המנצחת היא ניסיון מספר 1,433. לא פלא, אם כן, שהחברה ממעטת מאוד להתייחס למוצרים הבאים שנמצאים בעבודה. לצד המקושקשת, מספר טטריק בזהירות, "אנחנו עובדים על עוד מוצרים כמו תערובות אפייה, צבעים למזון ואפילו צמחים שיכולים לשמש כסוכר יותר בריא".

במקביל, וללא אישור רשמי של החברה, פורסם כי היא מפתחת תחליפי ביצים למוצרים של חברות המזון הגדולות בעולם, מה שעשוי להיות זרוע פעילות רווחית מאוד. אולם הזרוע שעשויה להיות הרווחית ביותר היא מאגר המידע העצום על צמחים שהחברה בונה בעזרת דן זיגמונד, מי שהיה מדען דאטה ראשי ב־google maps ומנהל הנדסה, דאטה ואנליזה ביוטיוב. בעולם מוכרים כבר מיליוני מינים של צמחים, לכל מין יש וריאציות ותתי־מינים, והמידע הביוכימי עליהם מוגבל. הצוות של זיגמונד יוצר מאגר מידע עצום של התכונות הללו כדי לפשט את תהליך החיפוש אחר הצמח שיאפשר לייצר עוד מוצרי מזון בריאים, זולים וידידותיים יותר לסביבה.

על פי הדיווחים, המפטון קריק כבר נמצאת במגעים למכירת הרשאות לשימוש במאגר לחברות מזון גדולות. גם בנושא זה היא נמנעת מלמסור פרטים, אולם בהתבטאויות שונות טטריק מדגיש שהידע הטכנולוגי של החברה הוא הדופק שלה. "אני חושב שיש כמה דברים שיהפכו אותנו למצליחים, והראשון הוא הטכנולוגיה. אנחנו משלבים כמה שיטות מחקר שונות, בדרך חדשנית", הוא מדגיש. בעבר אף השווה את הכוח הזה של החברה למעצמה מתחום אחר לגמרי: "הלב של אמזון הוא טכנולוגיה למיון ולוגיסטיקה. היא התחילה עם ספרים כי זה היה מודל מצוין לטכנולוגיה שלה. אנחנו התחלנו עם מיונז כי קשה מאוד לעשות אותו בלי ביצים. בחמש השנים הבאות נחשוב על משהו אחר, שוק המזון עצום ויש בו הרבה הזדמנויות".

קרדיט תמונה: המפטון קריק

ככל שפוטנציאל הרווח המרשים מתבהר, לטטריק חשוב להדגיש שאמנם מטרת החברה להרוויח, אבל לא זה הדבר החשוב בעיניו. הוא באמת רוצה לשפר את החיים של האדם הממוצע. "זה לא שאנחנו רק מייצרים מוצרים", הוא מסביר, "התחלנו תנועה, והיא מתקדמת ונפוצה במהירות. עוד ועוד אנשים מכירים בכך שמערכת הפקת המזון מקולקלת ומזדהים עם מה שאנחנו עושים. הדבר המגניב בטכנולוגיה שלנו הוא שאין גבול למוצרים שנוכל לפתח ולממלכת הצמחים האדירה שנוכל לחקור".

אני בטוחה שקיבלתם כבר הצעות לקנות אתכם.

"הקמנו את החברה הזאת כדי ליצור שינוי גדול במזון עבור כולם, בכל מקום, ולא כדי למכור אותה לחברת מזון גדולה תמורת 200 מיליון דולר. לא, לעולם לא נמכור".

בכל מקום, גם למי שרוצה רק זול

אפשר היה לצפות שיצרני מזון אמריקאיים מתחרים – למשל הלמנס או קראפט, שהמפטון קריק מתחרה במיונז שלהן – ינסו למנוע את כניסתה לשוק. עם מחזורי מכירות עצומים ומגוון ענק של מוצרים שסופרמרקט ממוצע לא יכול להסתדר בלעדיהם, ליצרנים היה מנוף לחץ משמעותי על הקמעונאים. אלא שטטריק מספר שהדרך למדפים היתה קלה. "היה לנו הרבה מזל עם הכנסת המוצרים שלנו לחנויות, ולמעשה כמה מהקמעונאים הגדולים פנו אלינו ביוזמתם. הסיקור התקשורתי שקיבלנו עזר מאוד". בראיון אחר, בפברואר, סיפר ש"הדבר הגדול ביותר שקרה בחודשים האחרונים היה כמות לא תיאמן של פניות – מיצרני מזון, מסעדות מזון מהיר והקמעונאים הגדולים בעולם שאומרים: 'בואו נעשה עסקים'".

באופן טבעי, הרשת הראשונה שמכרה את המיונז של המפטון קריק היתה Whole Foods Market, אימפריית המזון הטבעי־אורגני היוקרתית והיקרה. משם זה רץ הלאה, והיום אפשר להשיג את המוצרים ברוב הרשתות הגדולות, כולל קוסקו, וולמארט וטרגט. החנויות הזולות כמו Dollar Tree היו חשובות לטטריק במיוחד. "גדלתי עם אבא שאי אפשר היה לשכנע אותו לאכול בריא, כי הוא רצה זול וטעים", הסביר בעבר. "אז אבא שלי צריך להיות מסוגל לקנות את המיונז הזה בלי לחשוב אם זה בריא או זול, אחרת זה חסר ערך". לשם השוואה, אלו הפרשי המחירים בין יצרניות המיונז השונות, על פי האתר של טרגט: 4.99 דולר למוצר של המפטון קריק, 3.99 דולר למיונז של הלמנס, 2.99 דולר לזה של קראפט.

כעת החברה פוזלת גם למדפים מעבר לים. בקיץ המוצרים שלה נכנסו לרשת Park'n'Shop בהונג קונג, וייתכן שהקשרים עם לי קא־שינג יחברו אותה לרשתות קמעונאיות נוספות באסיה. "בסופו של דבר אנחנו מקווים להיות נגישים בכל העולם", מוסיף טטריק. "השקנו את המוצרים שלנו בהונג קונג, בתחילת 2015 נהיה זמינים גם בחנויות של טסקו באירופה, ואנחנו מקווים לייצר בהמשך חטיפים זולים ועשירים בחלבונים שיהיה קל לשלוח למדינות העולם השלישי". הוא רוצה להיות חברה של כולם, הסביר בעבר. "לא צריך להיות קשה לעזור לאנשים לאכול בדרך שטובה יותר לעולם. מה יקרה אם נדאג לכך שלאנשים רגילים יהיה ממש קל לעשות דברים טובים?".

הפוסט נכתב במקור ב"כלכליסט"

כתבה מאת מעין מנלה, כלכליסט.

עבור מהנדסים ומעצבים רבים משרה באפל היא חלום ולא רק בגלל השכר. החברה מייצרת כמה מהמוצרים הפופלאריים בעולם ועובדים רבים רוצים לקחת בזה חלק. אפל דורגה במקום ה-35 בלבד בין מקומות העבודה הטובים ביותר על ידי אתר Glassdoor אך מבחינת שכר החברה בהחלט מתגמלת היטב את עובדיה בארה"ב. אם אתם מהנדסים או מעצבים שעובדים בהייטק הישראלי, השכר שלכם בחלק מהמקרים הוא פחות ממחצית מזה של עמיתיכם המועסקים באפל.

באתר Glassdoor מפרסמים שכר ממוצע לתפקידים שונים בחברות מסויימות על בסיס דיווחים אנונימיים של עובדים באותן החברות. על פי נתוני השכר באתר – אלו הם בעלי המשכורות הגבוהות ביותר בענקית הטכנולוגיה, כיצד עומד בהשוואה שכרם של עובדים בתפקידים דומים בישראל?

22. "גאון מק" (Mac Genius) שכר – 44,070 דולר לשנה

14,294 שקל לחודש

גאוני המקינטוש הם בעלי חשיבות רבה לחוויית הקניה בחנויות אפל, אך השכר שלהם בהשוואה לשכר בארה"ב הוא לא גבוה במיוחד. בישראל, ככל הנראה מוכרים בחנויות טכנולוגיה היו מתחלפים איתם בשמחה.

21. "גאון מק בכיר" (Lead Mac Genius) שכר – 55,626 דולר לשנה

18,041 שקל בחודש

גאוני המקינטוש המנוסים יותר בחנויות אפל מתוגמלים יותר מעמיתיהם ומשתכרים מחצית ממהנדס תוכנה באפל.

20. עוזר מנהל חנות אפל – 56,046 דולר לשנה

18,178 שקל בחודש

מנהלי החנויות של אפל מרוויחים מעט יותר מאשר גאוני המקינטוש הבכירים. מנהלי חנויות אחרות בארץ משתכרים כמחצית מאשר מנהלי החנויות של אפל בארה"ב.

19. מנהל תיקי לקוחות – 82,479 דולר לשנה

26,751 שקל בחודש

מנהלי תיקי לקוחות אחראים על ניהול היחסים עם עסקים אחרים ושמירה עליהם. לאפל יש קשרים עסקיים עם מפרסמים ויצרני חלקי חומרה, היא זקוקה לאנשים שינהלו את הקשרים האלו. בישראל, מנהל תיקי לקוחות במיקרוסופט למשל, מרוויח סכום דומה – 25 אלף שקל בחודש.

18. מנהל חנות אפל – 85,357 דולר לשנה

27,690 שקל בחודש

לכל חנות של אפל בארה"ב יש מנהל שאינו עומד בקשר ישיר עם הלקוחות, אך הוא הכרחי להצלחת החברה. מנהל חנות אפל בארה"ב משתכר פי שלוש מאשר מנהל חנות של רשתות אחרות כמו למשל אופיס דיפו.

17. אנליסט עסקי – 92,169 דולר לשנה

29,894 שקל בחודש

אנליסט עסקי בחברות הייטק בישראל משתכר בין 13 אלף שקל בחודש ל-23 אלף שקל בחודש בהתאם לחברה. פחות מאשר אנליסט באפל בארה"ב.

16. אנליסט פיננסי – 94,799 דולר לשנה

30,747 שקל בחודש

אנליסט פיננסי בישראל משתכר כמחצית מאשר עמיתו באפל בארה"ב. לדוגמא, באינטל עובד בתפקיד אנליסט פיננסי משתכר 15 אלף שקל בחודש.

15. מהנדס בקרת איכות תוכנה – 99,650 דולר לשנה

32,320 שקל בחודש

מהנדסי תוכנה אשר עוסקים בבקרת איכות (QA) משתכרים פחות מעמיתיהם העוסקים בפיתוח. בישראל, העובדים בבקרת איכות משתכרים כשליש מעמיתיהם באפל בארה"ב. כך, לדוגמא, בוורינט, השכר החודשי למהנדס בקרת איכות הוא 11 אלף שקל.

14. מהנדס מערכות – 104,231 דולר לשנה

33,806 שקל בחודש

לאפל יש המון ספקים ומפעלים ברחבי העולם והיא צריכה לנהל את הלוגיסטיקה ולוודא שהמוצרים מוכנים בזמן. מהנדסי מערכות מוודאים ששרשרת הייצור עובדת כמו שצריך. השכר שלהם מעט גבוה יותר מאשר מהנדסי מערכות בנוקיה שמשתכרים 29 אלף שקל בחודש.

13. מנהל פרויקטים – 107,631 דולר לשנה

34,909 שקל בחודש

מנהל פרויקטים אחראי על כך שכל הפרטים של פרויקט מסוים יבוצעו על הצד הטוב ביותר ובזמן. מנהלי הפרויקטים חשובים לאפל, שמשלמת להם בהתאם. גם בארץ שכרם של מנהלי הפרויקטים נחשב גבוה יחסית לישראל, אבל הוא עדיין נמוך משמעותית מזה של אפל בארה"ב. בקומברס מנהל פרויקטים משתכר 22.5 אלף שקל בחודש, ובצ'ק פוינט – 23,250 שקל בחודש.

12. מהנדס קושחה – 113,155 דולר בשנה

36,700 שקל בחודש

תפקידו של מהנדס הקושחה הוא לוודא שהתוכנה של אפל 'מסתדרת' עם החומרה. זהו תפקיד קריטי שדורש מומחיות הן בתוכנה והן בחומרה. בסאן דיסק מהנדס קושחה מרוויח 25 אלף שקל, הרבה פחות מעמיתו באפל ארה"ב.

11. מהנדס בדיקות (Test Engineer) שכר – 113,916 דולר בשנה

36,947 שקל בחודש

תפקידו של מהנדס הבדיקות הוא לפתח תהליכים לבדיקת מוצרים על מנת לוודא שהם עובדים בסטנדרט האיכות של אפל. הם אחראים על יצירת תהליך בדיקה שמוודא שכל מוצר של אפל שנמכר יעבוד כמו שצריך ויהיה נטול פגמים.

10. מהנדס מערכות בכיר – 117,237 דולר בשנה

38,025 שקל בחודש

באופן מפתיע, זהו דווקא אחד מהתפקידים הבכירים עם השכר הנמוך ביותר באפל. עדיין מהנדס מערכות בכיר מרוויח יותר מכפול מאשר עובד מכירות בחברה. במוטורולה מוביליטי משתכרים מהנדסי מערכות בכירים 23.8 אלף שקל בחודש וב-Ness – 27 אלף שקל בחודש.

9. מהנדס חומרה – 118,739 דולר בשנה

38,512 שקל בחודש

מהנדסי החומרה בישראל גם כן משתכרים פחות מעמיתיהם באפל. כך, בסיסקו מהנדס חומרה משתכר 29 אלף שקל בחודש ובאינטל – כ-20 אלף שקל בחודש.

8. מהנדס תוכנה – 119,336 דולר בשנה

38,705 שקל בחודש

מהנדסי החומרה עומדים מאחורי האפליקציות של אפל ותוכנות ההפעלה. לשם השוואה, מהנדסי תוכנה בגוגל בארה"ב משתכרים בממוצע מעט יותר – 125,322 דולר בשנה. בישראל מהנדס תוכנה בצ'ק פוינט משתכר 20,329 שקל בחודש וב-IBM – שכרו מגיע לכ-25 אלף שקל בחודש.

7. מנהל בסיסי נתונים – 122,669 דולר בשנה

39,787 שקל בחודש

אפל צריכה לנתח כמויות עצומות של מידע כגון נתוני שימוש, נתונים מהאפ סטור ולוודא שסירי עובדת כראוי. לשם כך קיימים מנהלי בסיסי הנתונים אשר מוודאים שבסיסי הנתונים של אפל פועלים במהירות וביעילות. מנהל בסיסי נתונים ב-NICE בישראל משתכר כ-25 אלף שקל בחודש, ועמיתו באורנג' משתכר כ-17 אלף שקל בלבד.

6. מהנדס עיצוב מוצר – 125,983 דולר בשנה

40,861 שקל בחודש

העיצוב הוא חלק משמעותי ואולי המשמעותי ביותר באפל. החברה, בהתאם, מתגמלת את המעצבים שלה היטב – לרוב יותר מאשר מהנדסי התוכנה. באמזון, לשם השוואה, מעצבי מוצר משתכרים 116,823 דולר בשנה.

5. מהנדס מכאני – 127,464 דולר

41,342 שקל בחודש

המוצרים של אפל נתקלים גם בבעיות מכאניות כמו התחממות וטיפול ברכיבים דינאמיים. מהנדסים מכאניים מוודאים שהמוצרים של אפל לא יתפרקו ויפעלו כראוי. בישראל מהנדסים מכאניים משתכרים הרבה פחות בחברות הייטק. כך לדוגמא, ב-HP שכרם הממוצע הוא 14 אלף שקל בחודש ובאלביט – 16,750 שקל בחודש.

4. מנהל מוצר – 131,108 דולר בשנה

42,524 שקל בחודש

מנהלי המוצר אחראים על כך שכל מוצר של אפל שנמסר עומד בקריטריוני האיכות של החברה והם עומדים בקשר עם כל אחד מהגורמים בתהליך. הם בקשר עם אנשי השיווק, העיצוב, התוכנה והחומרה – וכל שאר האנשים שאחראים על המוצר. בישראל, מנהלי מוצר משתכרים פחות מבאפל בארה"ב אך עדיין ב-SAP הם מרוויחים כ-34 אלף שקל בחודש ובנייס 25 אלף שקל בחודש.

3. מהנדס תוכנה בכיר – 140,832 דולר בשנה

45,677 שקל בחודש

מהנדסי תוכנה בכירים באפל משתכרים מעט פחות ממהנדסי חומרה בכירים. ברמה הזו הם עובדים ככל הנראה על המוצרים החשובים והרגישים ביותר עבור החברה, כמו מערכות ההפעלה של האייפון. מהנדס תוכנה בכיר באינטל או ב-HP בישראל משתכר כ-27 אלף שקל בחודש, ב-WIX שכרם מגיע בממוצע ל-28,625 שקל בחודש.

2. מהנדס חומרה בכיר – 150,105 דולר בשנה

48,685 שקל בחודש

מהנדס חומרה שהתקדם באפל כבר מרוויח סכומים גבוהים ביותר. לשם השוואה, מהנדס חומרה בכיר ב-IBM בישראל משתכר 29 אלף שקל בחודש, ובקוואלקום – 26 אלף שקל בחודש.

1. מעצב תעשייתי – 174,140 דולר בשנה

56,480 שקל בחודש

סטיב ג'ובס אמר פעמים רבות שאפל היא חברה שנמצאת בתווך בין עיצוב וטכנולוגיה. בבסיסה, עומד עיצוב חדשני שהופך את מוצריה לפופלאריים כל כך. בהתאם, האנשים שאחראים על מראה המוצרים של אפל והדרך שבה הצרכנים משתמשים בהם נמצאים בתפקיד מפתח בחברה. בגוגל ארה"ב, מעצבים תעשייתיים מרוויחים פחות – 125,259 דולר בשנה. אגב, מנהל העיצוב התעשייתי באפל, ג'וני אייבי מרוויח הרבה יותר מזה. ב-2011 הוא מימש אופציות על מניות בשווי של יותר מ-30 מיליון דולר.

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

• יש לי אייפון. בשביל מה אני צריך אייפד?
• איך מתקבלים לעבודה באפל?
• איך הופכים לאפל הבאה

Hung Chung Chih / Shutterstock.com

קרדיט תמונה ראשית: apple logo in apple store via shutterstock

כתבה מאת עומר כביר, כלכליסט.

הסמארטפונים בעלי המסכים המכופפים היו עד עכשיו בעיקר בשוליים: מכשירי הדגמה כמו הגלקסי Round של סמסונג או מכשירי משנה לסמארטפון הדגל כמו הפלקס של LG. עכשיו סמסונג עושה מהלך ראשון לשנות את התמונה, וצפויה להשיק את סמארטפון הדגל הבא שלה, גלקסי S6 גם בגרסת Edge, שכוללת מסך שגולש אל דופן המכשיר.

זה לא סוד שמצבה של סמסונג בשוק המובייל בחודשים האחרונים לא מזהיר. מכירות הגלקסי S5 לא ממריאות, בעוד אפל זורחת עם האייפונים 6 ו-6 פלוס והיצרניות הסיניות נוגסות באופן קבוע במכירות הדגמים הזולים יותר ובולעות אט אט את נתח השוק של החברה. בינתיים, יצרניות מובילות אחרות כמו LG זוכות לאהדה והצלחה ומצליחות ללמד את הציבור שאנדרואיד וגלקסי הן לא מילים נרדפות.

בחברה כבר עשו כמה מהלכים כדי להתמודד עם מצב זה, כמו צמצום מספר הדגמים שמייצרת החברה מדי שנה תוך מעבר לאסטרטגיה שכוללת פחות דגמי מכשירים בעלי הבדלים קלים ביניהם, שינוי ארגוני בצמרת הניהול של החברה (המנכ"ל המשותף וראש חטיבת המובייל, ג'יי.קיי. שין, שרד את השינוי, חרף הערכות מוקדמות יותר שהוא בדרכו החוצה), וכן מהלך של רכישה מחדש של מניות ומכירת פעילותה בתחומים שאינם תחומי ליבה, ובראשם עסקי הכימיקלים וההגנה שלה.

כעת ניגשת סמסונג לטפל בסמארטפון הדגל שלה: לפי דיווח של אתר sammobile, שנחשב לבעל אמינות גבוהה בסיקור מהלכי סמסונג, כשתשיק החברה בחודשים הקרובים את הגלקסי S6 היא תשווק אותו גם בגרסת Edge, שכוללת מסך כפוף שגולש מעבר לשול המכשיר. זאת, בדומה למסך של הגלקסי נוט אדג'.

סמסונג מחפשת את אלמנט ה"וואו"

בחברה מקווים כנראה שהבאת המסכים למכשיר הדגל תסייע להחיות את ההתלהבות מהמכשיר שכל כך אפיינה את השקות ה-S3 וה-S4 אך שנעדרה מזו של ה-S5. למסך הכפוף של האדג' אין ממש שימוש מעשי, והתכונה הבולטת שלו היא העיצוב והמראה הייחודי שהוא מעניק למכשיר – בניגוד לסתם עוד מלבן עם מסך ענק.

בנוסף, דיווח Sammobile על המפרט הצפוי של הגלקסי S6, שלדבריו עוצב לגמרי מהיסוד במטרה ליצור מכשיר חדש ונבדל ביכולותיו מקודמיו בסדרה. המכשיר יכלול תצוגת Quad HD איכותית במיוחד, מצלמת אחורית של 16 או 20 מגה-פיקסל (ל-S5 יש 16 מגה-פיקסל), ומצלמה קדמית משודרגת של 5 מגה-פיקסל. בקרביים שלו ינוח מעבד ארבע ליבות 64 ביט ונפח האחסון המינימלי יעמוד על 32 גיגה-בייט (צעד מבורך, שכן כיום 16 גיגה-בייט הם בלתי שמישים בעליל).

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

• למצמץ במקום דאבל קליק: סמסונג פיתחה עכבר-עין
• סמסונג תרכוש את המניות של עצמה ב-2 מיליארד דולר

מקור: Parrot

כתבה מאת ארי ליבסקר, כלכליסט.

אנחנו עומדים בשדה פתוח בסביון. נציגי חברת השמירה מוקד אמון מפריחים לאוויר שני מזל"טים ומטיסים אותם מעל הווילות היוקרתיות של היישוב. בתוך שניות ניבטות אלינו מבעד למוניטורים קטנים תמונות בשידור חי של המתרחש ברחובות סביון. כל תנועה מנוטרת. "לרחפנים האלה יש ערך מבצעי רב", מסביר לי רפי סוויד, מנכ"ל חברת השמירה הוותיקה. "בזכותם הצלחנו להוריד משמעותית את מספר הפריצות פה עד שכמעט מיגרנו את התופעה. בנוסף לתצפית ישנו הפן ההתרעתי: הרחפן מפגין נוכחות ביטחונית ויוצר אפקט של פחד אצל כל מי שנחשף אליו. מי שמתכנן פעילות עבריינית חושב פעמיים".

מוקד אמון, מחברות השמירה הגדולות בארץ, מועסקת בסביון הן על ידי המועצה המקומית והן באופן פרטי על ידי רבים מהתושבים, וזהו היישוב הראשון שבו היא מפעילה מזל"טים באופן קבוע. עד כדי כך קבוע, שבחגיגות המימונה השנה, בחצר ביתם של בעלי הקייטרינג מאיה ואיתמר פרץ, התמנגלו רבים מבכירי המשק כשמעליהם בשמים מרחף מזל"ט. עיני רבים מהם פנו מעלה כל הזמן, אל הזמזום המטריד, בעוד המקומיים הרגיעו אותם והסבירו שמדובר בחלק מהרוטינה ביישוב. אלא שחרף ההסברים, לא רק המזל"ט ריחף באוויר כל הערב. לצדו ריחפה גם תחושת אי־נוחות מהפלישה הלא קרואה לפרטיות.

סביון אינה לבד. בשנה האחרונה גובר השימוש במזל"טים – או בשמם השגור יותר: רחפנים – על ידי אזרחים וגופים פרטיים לצרכים שונים. מעבר לאבטחה, שימוש נפוץ ברחפנים הוא לצורכי צילומים אוויריים, מעיתונות עד לצילומי חתונות. בלשים פרטיים נעזרים בהם כאמצעי מעקב חדש, ואילו הרוב הגדול פשוט רוכשים אותם כתחביב ומטיסים אותם ללא כל פיקוח, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.

אצל גופים רשמיים השימוש העיקרי ברחפנים הוא לצורכי שמירה ואבטחה. משטרת ישראל החלה להפעיל רחפנים לליווי הרכבת הקלה בירושלים, שהפכה מטרה ליידויי אבנים, והרחפנים שלה משדרים תמונות ישירות לחמ"ל עיריית ירושלים. בפתח תקווה העירייה מפעילה ניידת שאליה מצוותים שני רחפנים המסיירים מעל העיר – ומהווים מקור גאווה לראש העיר החדש יצחק ברוורמן.

"הרחפנים מסייעים לנו בטיפול בכל מיני תופעות שאנחנו נאלצים להתמודד איתן, כמו גניבת חול והשלכת פסולת, מעקב אחרי עבריינים ופיקוח על אירועים גדולים כמו העדלאידע וחגיגות יום העצמאות. זה משמש כלי סיכול ומעקב אחרי כל מה שקורה בעיר – וגם בערים הסמוכות", מתגאה באוזניי ברוורמן בראיון בלשכתו, כשהוא מציג לראווה את כלי הטיס הקטנים. "האפשרויות שהכלי הזה פותח הן עצומות. כיום יש לנו שני מפעילים, ואנחנו עושים ברחפנים שימוש גם כדי לבדוק חריגות בנייה והשתלטויות על שטחי ציבור. אפילו פיקוד העורף פנה אלינו במבצע צוק איתן כדי לסייע באיתור נפילות. החיסרון היחיד הוא שהכלים שלנו לא פועלים בלילה, אבל אנחנו שוקלים רכישת כלי מתוחכם עם ראיית לילה".

ברוכים הבאים לעידן האין־פרטיות, בגרסתו המעופפת. כיום יכול כל אחד לקנות, בהשקעה צנועה יחסית וכמעט בלא פיקוח ואכיפה, מזל"ט קטן, להצמיד לו מצלמה איכותית ולבלוש אחרי כל מי שבא לו – במרחב הציבורי או בתוככי ביתו, מבעד לחלון. איום חדש מרחף, תרתי משמע, על אשליית הפרטיות שעוד נותרה לנו.

שמש, ים, רחפן

שיגעון הרחפנים שסוחף את ישראל הוא בראש ובראשונה תולדה של הוזלה משמעותית במחיריהם, בעיקר בעקבות כניסת יצרנים סינים זולים לשוק, ובצדו היעדר פיקוח ורגולציה. הרחפן הפופולרי בישראל, DJI פנטום, נמכר בכ־3,000 שקל, ודגמים פשוטים עולים אף פחות מאלף שקל. אפשר לרכוש אותם מיבואנים בארץ בחנויות, דרך האינטרנט או בערוצי הקניות. איש אינו יודע לומר בדיוק כמה רחפנים נמצאים בידי אזרחים בארץ, אבל ההערכות נעות סביב כמה אלפים. נכון להיום רק שבע חברות קיבלו רישיון מרשות התעופה האזרחית (רת"א) להטסת רחפנים לצרכים מקצועיים. חובבים רשאים להטיס רחפנים בלא רישיון, אך רק בכפוף למגבלות קפדניות. הבעיה שכמעט איש אינו מציית להן.

שבת בבוקר. חוף הים של בת ים עמוס מתרחצים שבאים ליהנות משבת חמימה של סוף העונה. אל הצליל הקבוע של כדורי המטקות וצעקות מוכרי הארטיקים מתווסף הזמזום הבלתי פוסק של רחפנים שחגים בגובה נמוך, ממש מעל לראשים. בחורה שבאה להשתזף מתלוננת באוזניי שבקיץ הזה תופעת הרחפנים בחוף עוברת כל גבול. "זה התחיל בשנה שעברה עם אחד או שניים, אבל עכשיו יש כאן הרבה יותר. בהתחלה זה היה מסקרן, אבל אחרי זמן קצר זה הפך למציק, במיוחד אחרי שהבנתי שהם מצלמים אותי". איש מבוגר, שיושב בסמוך על כיסא ים, מתוסכל מהרחפנים שמפרים את השלווה. "הבחורים עם המזל"טים חושבים שהים שייך לאימא שלהם. הם חברים של הגולשים ומצלמים אותם כל הזמן. אי אפשר להיכנס למים, וגם לשבת בחוץ כבר אי אפשר".

אני מתקרב אל שניים ממטיסי הרחפנים. הם נראים מסוג האנשים שלא רצוי להעיר להם הערות. הם מסרבים להזדהות לעיתון, אבל מתנדבים לספר על תחביב הטיסה שלהם. גם הרחפנים שלהם הם מדגם DJI פנטום. "זה דבר מדהים, לא תאמין כמה קל להטיס את זה. כל ילד יכול. זה כלי שעף באוויר ולא מתקלקל", מתלהב הבחור המוצק מבין השניים, שמתנדב להדגים את מה שהוא מגדיר הדבר "הכי טריפי" בחוויית הטיסה: "מה שאני עושה נותן לך את התחושה שאתה עף", הוא אומר ומנחית את הרחפן הלבן אנכית. כעת אפשר לראות שהרחפן הוא בעל ארבעה מדחפים, שמאפשרים לו לשמור על יציבות ואיזון אופטימליים בעזרת חיישנים. הבחור מרכיב משקפיים מיוחדים שבתוך עדשותיהם נמצאים המוניטורים המשדרים את התמונות מהרחפן. הוא אוחז בידו את השַלָט ומפריח את הרחפן היישר מן הקרקע אל השמים. הרחפן נעלם מעבר לגבעה, אל תוככי בת ים. "עכשיו אני מעל השכונה שלי ומעל הבית של סבתא שלי", הוא מדווח. "אני רואה אותה. עכשיו אני יורד לתוך המרפסת". הבחור השני מצטרף אליו אחרי שהחליף בטרייה ומטיס את הרחפן לאותו יעד. המצלמה שתלויה על הרחפן שלו משדרת היישר למסך טלפון נייד, שמונח במתקן מיוחד על השלט שלו. אפשר לראות את הרחוב הראשי של בת ים מלמעלה. התמונה יציבה, וזווית הצילום מעוררת התפעלות. לרגעים התמונה נעלמת, אך הוא אינו חושש לאבד את הרחפן. "לחיצה על כפתור תחזיר אותו לכאן", הוא אומר בביטחון גמור, "יש לו GPS".

על פי הוראות רת"א, אסור להטיס רחפן ללא קשר עין בין המטיס לכלי הטיס, אבל השניים מתייחסים להוראה כאל המלצה בלבד. "קשר עין זה למתחילים", מסביר המגודל, "זה נועד לאלה שרק למדו להפעיל את המכשיר ולא למטיסים בעלי ניסיון. לנו אין צורך בזה". החוק גם אוסר על כל מי שאינו בעל רישיון מרת"א להטיס רחפנים במקומות מיושבים, ועל כולם חל איסור מפורש להטיס מעל אנשים – מגבלות שנוצרו לא כדי להגן על הפרטיות אלא מטעמי בטיחות. שני הבחורים בחוף הים מודעים לחוק, אך מתעלמים ממנו לחלוטין.

בלש בחלון הקומה ה־20

שימוש מטריד במיו חד ברחפני הצילום הוא לצורכי בילוש פרטי. בארצות הברית מתריעים על כך זה שנים, וגורמים בענף מעידים כי התופעה החלה לצבור תאוצה גם בישראל. "הרבה בלשים בענף קנו את ה־DJI פנטום", אמר ל"מוסף כלכליסט" בלש פרטי, שביקש לשמור על עילום שם. "אנחנו משתמשים בזה כמו במצלמת טלסקופ, בעיקר כדי לצלם אנשים בחצרותיהם הפרטיות. פעם ניהלתי מעקב אחר זוג בחולות ראשון לציון. עצרתי את הרכב כדי שלא ירגישו שאני עוקב אחריהם ואז הרמתי את הרחפן, זה עבד ממש לא רע. הכלים האלה נראים תמימים וחושבים שמדובר בצעצוע של ילד, אבל זה ממש לא כך". הבלש מספר כי שיא הפעילות האישי שלו בשימוש ברחפן היה במגדלים בשיכון צמרת בתל אביב. "ניהלתי מעקב אחרי תושב זר והעליתי את הרחפן לקומה ה־20 שבה הוא גר. צילמתי אותו דרך החלון. בארץ, בניגוד לארצות הברית, ארגוני זכויות אדם עדיין לא מודעים לתופעה ואינם ערוכים להתמודד איתה".

אבל ארגונים ועורכי דין מקומיים החלו לנסות להתמודד עם התופעה. "הזכות לפרטיות נובעת מחקיקה שקובעת, בין היתר, כי צילום אדם ברשות היחיד אסורה. הטסה של רחפן לתוך המרחב האווירי של אדם וצילומו היא פגיעה בפרטיות, שכן חוק המקרקעין נותן לאדם את הבעלות בקרקע גם לגובה, עד החלל", אומר עו"ד יהונתן קלינגר, היועץ המשפטי של התנועה לזכויות דיגיטליות. "גם אם הצילום מבוצע שלא מרשות היחיד, על ידי הטסת רחפן במקום ציבורי וצילום של המקומות הפרטיים הנשקפים ממנו, עדיין זו פגיעה בפרטיות, בין אם כיוון שמדובר בבילוש או התחקות אחר אדם, דבר האסור בחוק, ובין אם מדובר בפרסום תמונות מרשות היחיד".

ראש תחום פרטיות ומידע באגודה לזכויות האזרח אבנר פינצ'וק מוסיף: "מכיוון שהנושא עדיין בחיתוליו אין חקיקה ספציפית, ואני צריך להחיל עליו את חוקי המצלמות", הוא אומר. "היו עשרות פסיקות שאסרו על הצבת מצלמות בבתים משותפים, וכך אמור להיות גם עם הרחפנים. לגבי גופי ביטחון רשמיים, אני לא בא ואומר שאין למשטרה זכות להשתמש במזל"טים, אבל השאלה היא כיצד מתייחסים לאנשים שאינם חשודים או סתם עוברים ברחוב. כך גם לגבי צילומים של המשטרה בהפגנות. מה עושים עם החומרים? היכן הם נשמרים ומה רמת החשיפה שלהם?".

כמה עשרות ק"מ מזרחית לחוף הים של בת ים, בפאתי אזור התעשייה של מעלה אדומים, נפגשת מדי שבת בשעות הבוקר המוקדמות קבוצה של חובבי טיסנים, רחפנים והליקופטרים בלתי מאוישים. בשמים חגים שלל כלי טיס זעירים, שנוחתים על שביל כורכר לא סלול. המתקבצים כאן מתעניינים פחות בשימוש ברחפנים לצורכי צילום ויותר בצד הטכני של הטסתם. בחור בשם יוסי מראה לי רחפן ננסי בגודל כף יד. "זה בשביל הילדים", הוא מסביר. "אני מטיס אותו בתוך הבית". אדם מבוגר יותר מטיס רחפן שבנה בהרכבה עצמית. הוא משאיר אותו בשמים זמן רב כדי לרוקן לו את הבטרייה. אחר כך מגיע אב עם בנו בן העשר ומלמד אותו להטיס רחפן. "זה הגיל הכי טוב להתחיל", הוא אומר, "הנה, תראה באיזו קלות הוא מטיס את זה". אבל כשהילד רוצה להנחית את הכלי, האב לוקח ממנו את השלט. אני פונה לעבר מטיסי ההליקופטרים, שהטסתם נחשבת הדרגה המסובכת ביותר בהטסת טיסנים, ומעטים מגיעים בה לרמה של מקצוענות. כך מסביר לי אריאל פולק, שמסתייג מהקלות שבה היעדר הרגולציה מאפשר כיום לכל אחד להטיס רחפן. "זה הפך למגיפה של ממש. כל ילד שקונה רחפן חושב שהוא יכול להטיס אותו. לנו, המנוסים, זה לא נעים כי אנחנו יודעים ומכירים את החוקים. לכל אחד שמטיס כאן יש ביטוח. לפני כמה שבועות פרופלור חתך למישהו את האצבע. ראיתי הרבה תקלות קורות, הבעיה היא שהרגולטור לא באמת מקפיד לשמור על החוקים. אין אכיפה. צריך שיקרה אסון כדי שהרגולטור יתחיל לאכוף אותם".

קול חתן וקול רחפן

חתנים וכלות תמיד אהבו להצטלם מכל זווית אפשרית ביום חתונתם, וכיום אלבום התמונות הזוגי אינו שלם בלי תמונות אוויריות של הזוג המאושר ואורחיו – ממעוף הרחפן כמובן. הצילום האווירי בחתונות אמנם אינו כרוך בפגיעה בפרטיות, אבל החשש הבטיחותי גדול, משום שמשתמשים בכלי הטיס הזעירים במתחם סגור וצפוף. "בחתונה דבר כזה יכול ליפול למישהו על הראש, וזה לא כל כך בטוח, הרי מדובר בפרופלורים", אומר גל פליבה, בעל חברת לביא תצלומי אוויר. "לפני שנתיים עשינו ניסוי וזה כמעט הוריד לי אצבע".

התקשרתי אקראית לעשרה צלמי חתונות. כולם, ללא יוצא מן הכלל, הסכימו להוסיף צילומי רחפן לאירוע, חלקם ללא תוספת תשלום, אחרים בתוספת שבין 700 ל־1,500 שקל. אחדים אף הסכימו לצלם בתוך אולם אירועים עמוס. "אין בעיה לצלם עם רחפן בתוך אולם", הסביר לי אחד מהם. "הרחפנים האלה כל כך יציבים שאני מבטיח לך שכלום לא יקרה. וגם אם זה נופל על מישהו לא קורה כלום, מקסימום מכה קטנה לדודה למזל טוב". כשפניתי לאותם צלמי חתונות והצגתי עצמי כעיתונאי סירבו כולם להודות כי הם משתמשים ברחפנים משום שהטסתם מעל אנשים אסורה, כאמור, על פי חוק.

פליבה מסביר לי כי "הרחפנים שינו לגמרי את ענף צילומי האוויר. פעם כדי להשיג צילום ממעוף הציפור היית צריך להוציא מטוס או מסוק. כיום, בזכות הרחפנים, מחיר הצילומים ירד לחצי, וגם הגבהים שהרחפנים מסוגלים לטוס הם הרבה יותר נמוכים וקרובים לקרקע מאשר מטוסים ומסוקים". הוא מראה לי כמה צילומי אוויר יפהפיים, ובהם כמה שצילם במפעלי ים המלח, עם נוף מדברי ויציבות תמונה ברמת הפקה הוליוודית. הוא מציג גם צילום שצילם מעל הר הבית (ראו מסגרת), ועבודות מתחום הנדל"ן. "כשקבלן מרים רחפן לגובה שבו אמור להיבנות הפנטהאוז, בקומה ה־20 שממנה רואים את הים, הוא יכול לדרוש עוד 400 אלף שקל אחרי שהלקוח רואה את הנוף", הוא מסביר.

"רק לפני שנתיים רת"א התחילה לדרוש מחברות מסחריות להוציא רישיונות להטסת רחפנים. קודם לכן, משום שהשותף שלי ואני עסקנו בזה בצבא, פשוט ישבנו עם מפות טיסה מיוחדות כדי להבין איפה מותר ואיפה אסור להטיס את הרחפנים. כרגע אני עסוק בהסדרת רישיונות מול רת"א כדי לא להמשיך לעבוד בלי רישיון". אם תעמוד בדרישות ותזכה ברישיון מסחרי, תהפוך בקרוב לביא תצלומי אוויר לחברה השמינית בארץ שהיא בעלת רישיון מרת"א.

בענף טוענים כי צלמים מקצועיים רבים ממשיכים לעבוד בלא רישיון משום שהוצאת הרישיון עולה 20 אלף שקל וכרוכה בקורס בן שלושה חודשים שמבחן קשה בסופו. אחר כך עולה חידוש הרישיון 3,000 שקל מדי שנה. בהתחשב בעובדה שרמת האכיפה אפסית, התמריץ להוצאת הרישיון נמוך מאוד, והתחום ממשיך להיות פרוץ לחלוטין (ממשטרת ישראל לא התקבלה תגובה עד לסגירת הגיליון, חרף פניות חוזרות בבקשת תגובה).

"בשנים האחרונות השוק הזה נפתח לכולם", אומר פליבה ומצביע על רחפן DJI המונח על שולחנו. "לפני שלוש שנים לא היו כאלה מוכנים. ישבנו ובנינו אותם, וזה לקח שבועות. מאז, חברת DJI הסינית עשתה מהפכה בתחום והנגישה אותו. הדברים האלה נמכרים כמו לחמניות. רת"א לא מרשה לאבד קשר עין איתם אבל אף אחד לא מתייחס לזה, כולם עושים מה שהם רוצים. להערכתי יש בארץ כ־5,000 ילדים שפשוט מטיסים רחפנים כאלה מחוץ לבית שלהם, ואין כמעט צלם חתונות שלא משתמש בזה, אבל הם לא ישקיעו את המאמץ והכסף הדרושים להוצאת רישיון כי זה לא התחום שלהם".

עד 2007 נעשתה כל הטסת כלי הטיס הבלתי מאוישים בישראל בפיקוח חיל האוויר. באותה שנה, בעקבות הפופולריות ההולכת וגוברת של כלי הטיס האלה בשוק האזרחי, הקימו ברת"א מחלקה מיוחדת בניהול בני דוידור.

בני דוידור, מה עמדתכם ברת"א בעניין צלמים שמפעילים רחפנים באולמי חתונות?

"מי שעובד באולם חתונות לא קיבל ממני רישיון, אלא אם כן הוא שוכר את אחת החברות שיש להן רישיון טיסה, אבל צריך לזכור שיש רק שבע כאלה. ובכל מקרה, מעל אנשים אנחנו לא מאשרים בשום פנים להטיס רחפנים".

אני מתאר בפני דוידור את המתרחש בחוף בת ים, באולמות החתונה ובשאר המקומות שבהם ביקרתי. "מי שאמונה על אכיפת החוק היא משטרת ישראל", הוא אומר, "ומה שתיארת שנעשה בחוף בת ים או באולמות חתונות הוא סיכון חיי אדם. גם אין אף חברת שמירה שמותר לה להפעיל מזל"טים לשימוש מסחרי, ולא קיבלנו בקשה מאף גוף או חברת שמירה. הם עוברים על החוק.

"רוב הרחפנים לא מגיעים מהעולם המסודר של כלי הטיס, הם לא מספיק אמינים, וזה אומר שהם יכולים להוות סכנה לאנשים על הקרקע כשהם נופלים. לכן החוק מתיר היום להטיס טיסנים רק במרחק 250 מטר מאזור מגורים, ולגובה של 50 מטר. לבעלי רישיון מוסמכים אנחנו מאפשרים להטיס באזור אורבני, אבל גם להם אנחנו לא מאפשרים להטיס מעל אנשים כי הכלים המקצועיים מגיעים למשקל של 10 ק"ג וזה יכול להרוג. יש כאן עניין של מודעות של אנשים. כל אדם שמסכנים את חייו חייב לפנות למשטרה".

אדם שנופש בחוף בת ים או חוגג בחתונה לא מודע לכך שרחפנים מסכנים את חייו. 

"יש הרבה דברים שמסכנים את החיים שלנו. כשמשהו מסכן את חייך באמת אתה יכול לדעת את זה ולהתלונן. אבל מה שבאמת מפריע לאנשים זה שמצלמים אותם, וזה כבר לא קשור לרת"א".

הר הבית מתחתינו: חשש מפצצה מרחפת

ב־23 במרץ עיכבה המשטרה גבר לחקירה לאחר שהטיס רחפן עם מצלמה סמוך לכיפת הסלע. למרבה המזל האירוע נגמר במעצר ולא בתקרית קיצונית, אבל שורה של מקרים שבהם רחפנים טסו סביב הר הבית מדגישה את הפוטנציאל הנפיץ של התופעה. "תקלה קטנה יכולה לגרום לרחפן ליפול בתוך הר הבית ולגרום לתקרית די מביכה", מתבטא בעדינות הצלם שירן גרנות, מפעיל דף הפייסבוק "רחפנים בשמי ישראל". "חל איסור גורף על הטסת כל כלי טיס מעל הר הבית ברדיוס של ק"מ וחצי. כל חברי הקבוצה מודעים לזה, אבל תמיד יהיו כאלה שיבחרו להיות יוצאים מן הכלל".

רונן דיקר, מנכ"ל קופטר פיקס המתמחה בצילומי אוויר ובעלת רישיון הטסה מרת"א, מזהיר מפורשות מהשימוש ברחפנים לצורך ביצוע פיגוע בהר הבית, ומזכיר כי המטיס כלל לא צריך להיות בקרבת מקום. "אפשר לתת לרחפן נקודות נ"צ אל היעד והוא יגיע לשם, ינחת ויתפוצץ. יש רחפנים שמסוגלים לשאת משקל של חמישה ק"ג ויותר, שיכולים ליצור נזק משמעותי". תא"ל במילואים גיורא ענבר סבור כי הרחפן הוא בעל פוטנציאל הרס כמו כל מטוס או מסוק. "הדרך היחידה להתמודד עם זה היא לעשות רישום של כל הכלים שנמכרים ולדרוש שלכל מטיס יהיה רישיון ושהוא יהיה מפוקח על ידי הרגולטור. הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לרכוש ולהטיס רחפנים היא לא הגיונית. צריך להסתכל על זה כאילו אדם רוכש הליקופטר ומטיס אותו בלי רישיון".

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

• GoPro ממריאה: תיכנס לתחום המזל"טים
• הגורם הלא אנושי
• הזוכה בתחרות הפיתוח של אינטל: צמיד שהופך למזל"ט

כתבה מאת נמרוד צוק, כלכליסט.

פרצה חדשה בווטסאפ מאפשרת לכל אחד לגרום לאפליקציה שמותקנת על מכשיר של אדם אחר לקרוס על ידי שליחת הודעת טקסט מיוחדת באורך 2,000 תווים, כך חשפו צמד חוקרי אבטחת מידע מהודו.

בנוסף לקריסת האפליקציה בפעם הראשונה שהמשתמש יקבל את ההודעה, ההתקפה תגרום לה לקרוס שוב בכל פעם שתופעל, כך שהדרך היחידה בה ניתן להחזיר את האפליקציה לפעולה לאחר ההתקפה היא על ידי מחיקת כל היסטוריית השיחה עם המשתמש ממנו היא נשלחה.

שליחת הודעה אחת והצד השני מושבת

שני החוקרים הדגימו את ההתקפה בפני אנשי הבלוג Hacker News והעלו ליוטיוב סרטון שמתעד אותה בפעולה על גבי מכשיר אנדרואיד ואת הקוד שנדרש לביצוע ההתקפה. פרצה דומה כבר התגלתה בעבר, אבל במקרה הקודם נדרש משלוח קובץ בנפח 7 מגה-בייט כדי להקריס את האפליקציה. עתה, מדובר בהודעה בודדת של 2 קילו-בייט, דבר שהופך את ההתקפה לאפקטיבית וקלה לביצוע בהרבה.

הפרצה קיימת בוודאות, על פי הפרסומים, בגרסאות 2.11.431 ו-2.11.432 של האפליקציה לפלטפורמת אנדרואיד וייתכן שגם גרסת ה-iOS עלולה להיות חשופה אליה. גרסת האפליקציה שמיועדת לווינדוס פון 8.1 אינה חשופה להתקפה. ווטסאפ הוציאה עדכון לאפליקציה ביום בו פורסמה הפרצה, אבל החברה לא התייחסה לנושא בפומבי ובתיאור השינויים בגרסה האחרונה אין התייחסות ישירה לבאג, אלא רק עדכון על "תיקוני באגים שונים".

במידה וגרסת הוואטאסאפ שלכם מעודכנת, אתם מוגנים בפני הפריצה, אחרת וכל אדם אחר שמחזיק בגרסאות ישנות יותר של האפליקציה, חשוף בפניה גם עכשיו.

ווטסאפ, שהגיעה באוגוסט האחרון ל-600 מיליון משתמשים פעילים, סבלה לאחרונה מחוסר שביעות רצון מצד משתמשים רבים לאחר שהוסיפה חיווי שמראה לשולח האם קראתם את ההודעה ששלח או לא, אותו לא ניתן לבטל. על פי דיווח לא רשמי שפורסם לפני חודש על בסיס צילום מסך של גרסה עתידית של האפליקציה שדלף, האפשרות לבטל את החיווי צפויה להתווסף בעתיד.

הכתבה פורסמה לראשונה בכלכליסט.

• DuckFace ו-LOLCat עוברים מווטסאפ למילון אוקספורד
• דיווח: ווטסאפ תאפשר לכם להמשיך לסנן אנשים בצ'ט
• אימפריית הצ'ט: לפייסבוק מסנג'ר יש חצי מיליארד משתמשים